בג"צ 4096/12

תקציר

העותר, שהורשע בניסיון הריגה, התאחדות בלתי מותרת והנחת מטענים על ידי בית משפט צבאי בשומרון, ביקש חנינה או הקלה בעונש מאסר על תנאי על סמך הסכם לכאורה עם הרשות הפלסטינית. המפקד הצבאי דחה את בקשתו, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה. בעתירה נטען כי ישראל, במסגרת העברת אחריותה הביטחונית לרשות הפלסטינית בטול כרם, העניקה לו חנינה על מעשיו בעבר והתחייבה שלא להעמידו לדין. המדינה הבהירה כי אף שהתנהלו דיונים, בשנת 2005 לא גובש הסכם רשמי בשל המורכבות הפלסטינית. יתר על כן, העותר הפר כל הסכם פוטנציאלי בכך שחזר לטרור. בית המשפט, לאחר שעיין במסמכים שהוגשו ובשני הצדדים, הסכים עם עמדת המדינה. העותר לא הביא ראיות להסכם חתום, ותביעתו נדחתה. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, בהתחשב בעמדותיה השונות של המדינה, ובעובדה שהעותר יכול היה להציג את טיעוניו המרכזיים קודם לכן. המשנה לנשיאה חיות והשופטת ברק-ארז הסכימו עם פסק הדין.