הפ"ב 48355-06-11

תקציר

בשנת 1991 נחתם הסכם בין עמידר לבין המשיבה להסבת מבנה התעשייה של האחרונה ל-165 יחידות דיור להשכרה בנות חדר אחד. בעקבות סכסוך תכנוני ביטל עמידר את ההסכם בשנת 1991 והמשיבה תבעה. העניין הגיע לבוררות, שבעקבותיה חויב עמידר לשלם למשיב 11 מיליון ₪ בתוספת ריבית ושכר טרחה בשנת 2006. עמידר עתר אז בבקשה לבטל את פסק הבוררות, שנחל הצלחה חלקית. התיק הוחזר לבורר כדי שישקול מחדש את גובה הפיצוי על פי פסיקת בית המשפט העליון. בעקבות זאת ביקשה עמידר לסלק את הבורר בטענה שאיבדה את אמונו בה, אך בית המשפט דחה אותה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיה של עמידר כי הבוררת ניהלה את הבוררות באופן לא תקין, וקבעה מראש את החלטתה. החלטות הבורר בנוגע לניהול הבוררות לאחר חזרתו מבית המשפט העליון היו סבירות. הבקשה לסילוק הבורר נדחתה, ועמידר חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.