ע"פ 4424/98

תקציר

הכרעת הדין מקבלת את קביעתו של הנשיא ברק לפיה יש לדחות את הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין. היא מאשרת כי הוראות החוק בסעיף 34א עומדות במגבלות חוקתיות למרות השאלה האם הן פוגעות מלכתחילה בזכויות יסוד לפי חוק היסוד. פסק הדין מדגיש את חוקתיותה של שיטת המשפט, ומדגיש כי חוקים שנחקקו לאחר חוקי היסוד חייבים להתאים לנורמות חוקתיות. סעיף 34א קובע אחריות לעבירות נוספות שבוצעו על ידי מבצעים משותפים, ומאפשר לבית המשפט להטיל עונשים קלים יותר. נטען כי עצם התאמתן של הוראות אלה לחוק היסוד אינה מהווה פגיעה, שכן נורמות פליליות מגדירות מטבע הדברים התנהגות מותרת כדי להגן על הסדר והזכויות החברתיות. בית המשפט גורס כי אין לדלג על השלב הראשון של הבחינה החוקתית – האם קיימת פגיעה ממשית בזכויות האדם – ולהבטיח פרשנויות העולות בקנה אחד עם חוק היסוד. האחריות המוטלת בסעיף 34א מוגנת על בסיס סיכון ואחריות משותפים בין העבריינים, תוך שימת דגש על חובות מניעה. הוא מתייחס לתחומי שיפוט השוואתיים כמו האיחוד האירופי, קנדה וארה"ב, ודנים באופן שבו הם מטפלים ביחסי הגומלין בין זכויות חירות ומשפט פלילי. אף שההוראות הפליליות עוסקות בביקורת חוקתית, אין הן בחזקת בלתי חוקתיות רק משום שהן מגבילות פעולות; במקום זאת, הם מבקשים לשמור על איזונים חברתיים. בסופו של דבר מיישר השופט קו עם מסקנתו של הנשיא ברק, ומדגיש כי עקרונות הצדק שבמשפט הפלילי עולים בקנה אחד עם ההגנות החוקתיות על כבוד האדם וחירותו, ובכך מאשרים את הרשעת המערערים.