פש"ר 48819-02-13

תקציר

פסק דין זה כולל שתי תביעות הקשורות לבעלות על רכוש. התביעה הראשונה, שהגישה אישה נגד בעלה החייב, ביקשה לבסס את בעלותה במחצית הזכויות ב"דירת מגורים" הרשומה על שם בעלה. בית המשפט פסק לטובת האישה וקבע כי היא זכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים, שהיוו רבע מכלל הזכויות הרשומות על שם הבעל. החלטה זו התבססה על המגורים המשותפים הארוכים של בני הזוג, ההשקעות והשיפוצים שנעשו בנכס, והתחייבותו של הבעל לפני הנישואין לחלוק בזכויות. בקשותיה הנוספות של האישה לקבלת מלוא הזכויות בדירה ובמחצית מהזכויות הנתבעות על ידי גיסה נדחו, שכן בית המשפט מצא אותן חסרות שחר. התביעה השנייה, שהגיש אחיו של הבעל נגד הבעל, ביקשה לבסס את בעלותו של האח בזכויות הקניין הרשומות על שם הבעל. התובעת טענה כי הרישום אינו משקף את הבעלות האמיתית, שכן הזכויות נרכשו תחילה על ידי אביהם ולאחר מכן ניתנו לשני האחים בחלקים שווים. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לסתור את החזקה כי רישום רישום המקרקעין היה מדויק. המסמכים והעדויות שהוצגו תמכו בעמדת החייב כי הוא רוכש הזכויות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענת התובע כי הזכויות לא נרשמו על שמו בשל מעמדו הקטין בעת הרכישה אינה תקפה, והשיהוי הממושך בנקיטת פעולות להעברת הזכויות אינו מוסבר. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החייב הוא הבעלים החוקיים, ולתובע לא הייתה "מעין זכות קניינית" או "זכות שוויונית". לאח ניתנו שלושה חודשים להגיש תביעת חוב בגין השבחת הנכס. פסק הדין הורה לתובע לשלם לנאמן הוצאות בסך 6,000 ₪.