ת"א 398/89

תקציר

זלמן יערי ז"ל עבר ניתוח לב במאי 1984, וכעבור שלושה חודשים ניתוח נוסף להסרת הערמונית. שני הניתוחים עברו בהצלחה ויערי החלים. בנובמבר 1987 הוא אובחן עם צהבת חסימתית ונזקק לניתוח נוסף, הפעם להסרת כיס המרה. הניתוח עבר בהצלחה אך מצבו של יערי הידרדר במהירות למחרת. הוא נפטר שבוע לאחר מכן עקב כשל רב מערכתי. התובעים, עזבונו של יערי, אלמנתו וחמותו, טענו כי הנתבעים, הרופא המטפל וקופת החולים, התרשלו בטיפול שגרם למותו של יערי. הנתבעים טענו כי מותו של יערי נגרם כתוצאה מהרדמה שקיבל במהלך הניתוח ולא כתוצאה מרשלנותם. בית המשפט בחן את סיבת המוות ומצא כי טענת התובעים סבירה יותר. בית המשפט קבע כי יערי נפטר מכשל רב מערכתי כתוצאה מהלם היפו-וולמי שנגרם כתוצאה מדימום יתר במהלך הניתוח. זה נתמך על ידי העובדה כי הדימום גדל או התחדש לאחר הממשל של נוגדי קרישה. בית המשפט גם מצא את הנתבעים רשלניים במספר היבטים של הטיפול בהם שהובילו למותו של יערי. ראשית, הם לא הצליחו לוודא שיערי הפסיק לחלוטין את הדימום לפני מתן נוגדי קרישה. שנית, מינון נוגדי הקרישה, במיוחד הפרין, היה גבוה מדי והגדיל את הדימום. שלישית, הנתבעים לא התייעצו עם מומחים בנוגע לחידוש הטיפול בנוגדי קרישה. לבסוף, ההחלטה לחדש את הטיפול בנוגדי קרישה הייתה שגויה שכן היא נתנה משקל יתר לסיכון להיווצרות קריש דם על פני סכנת הדימום. לפיכך, בית המשפט הטיל על הנתבעים את האחריות למותו של יערי וחייב אותם לפצות את התובעים. סך הפיצויים, כולל נזקים מיוחדים וכלליים, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, הסתכם ב-364,620 שקל, בניכוי קצבת השאירים בסך 30,192 שקל, ובסך הכל 194,768 שקל בתוספת ריבית.