תמ"ש 19740-03-11

תקציר

מדובר בתביעה לשלילת אבהות שהגישה התובעת, שהיא אביה הרשום של קטינה ילידת שנת 2000, בצירוף בקשה לבדיקת רקמות. לבני הזוג, שנישאו כאשר האם הייתה בהריון עם הקטין, שתי בנות גדולות, שלושתן רשומות אצל התובע כאביהן. מערכת היחסים ביניהם התאפיינה באלימות והתובע היה מכור לסמים שישב בכלא. האם, שיש לה משמורת על הילדים, מתנגדת לבקשה. האב לא ראה את הילדים במשך שלוש שנים וגם מסרב לשלם מזונות או לדבוק בהחלטת בית הדין הרבני בעניין הכתובה. האב טוען כי הוא חושד שהבנות הגדולות והצעירות אינן שלו, שכן לאם היו בני זוג אחרים. דיווחי העובדת הסוציאלית, לצד טענות האם, מדגישים את פוטנציאל הפגיעה בעולמם הרגשי של הילדים ובזכותם לשמור על זהותם הידועה, ומביעים חשש מההשלכות על האחות השנייה שאבהותה אינה מוטלת בספק. בינתיים, האב עומד על זכותו לדעת וטוען כי טובת הילדים היא לקבוע את אביהם הביולוגי. הן היועץ המשפטי לממשלה והן בית המשפט מסכימים עם האם, ומדגישים את היעדר הצורך האמיתי במבחן הגובר על פוטנציאל הפגיעה בילדים, מה גם שהאב לא גילה עניין בקיום הקשר עמם. פסק הדין, המבוסס על טובת הילד, דוחה את התביעה, תוך הדגשת החשיבות של שמירה על זהותם הידועה של הילדים ומניעת נזקים נפשיים מיותרים, מה גם שהתובע משמש כבר למעלה מעשור כאביהם הגנטיים והחוקיים.