רע"א 8256/99

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, גבר ואישה יהודים, תושבי ואזרחי ישראל, השתתפו ב"נישואין פרגוואיים" בישראל באמצעות ייפוי כוח שנשלח לפרגוואי. עם סיום הקשר הגישה האישה תביעת מזונות, אך בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי דחו את תביעתה ופסקו כי הנישואין פסולים על פי הדין העברי, החל על חובות הנישואין. בתי הדין הדגישו כי מאחר שהנישואין לא נערכו על פי דין תורה, אין להם תוקף, ולכן אין להם חובת מזונות. המערערת טענה כי הנישואין תקפים על פי המשפט הפרטי הבינלאומי, וטענה כי אם הנישואין הוכרו ככאלה מחוץ לישראל, יש בהם כדי לזכות אותה במזונות על פי הדין העברי או על בסיס עקרונות תום הלב. היועץ המשפטי לממשלה הדגיש כי סוגיות אלה שנויות במחלוקת והציע כי יש לפתור אותן באמצעות חקיקה. בסופו של דבר, בית המשפט הכיר באפשרות של חיוב חוזי משתמע של מזונות הנובע לא ממעמד הנישואין אלא מעקרונות החוזה האזרחי. פסק הדין הדגיש כי סוגיות של נישואין אזרחיים מחוץ לישראל ותביעות המזונות הנלוות אליהן צריכות לקבל מענה חקיקתי, והדבר מציע כי החוקים הקיימים צריכים להתאים טוב יותר לערכי המדינה המודרנית. פסק הדין בסופו של דבר קיבל את הערעור, וחייב בחינה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה כדי לקבוע האם קיימת התחייבות חוזית כלשהי למזונות המבוססת על עקרונות של תום לב והגינות, דבר שעשוי להשפיע על מקרים דומים רבים בישראל.