עת"מ 139/07
פסק-דין מנהלי ירושלים
תקציר
העותרים, אזרח ישראלי ובת זוגו הזרה, ביקשו להסדיר את מעמדו של האחרון בישראל. מדיניות משרד הפנים, עליה ערערו העותרים, דרשה כי נותן החסות הישראלי יהיה "פנוי" – גרוש, אלמן או רווק – דבר שטכנית העותר לא היה. בית המשפט קבע כי מדיניות המשרד וטיפולו בעניינם של העותרים היו פגומים. היא מצאה כי מטרת המדיניות למנוע הונאה וקיומו של "תא משפחתי משולש" הייתה ראויה, אך האמצעים שננקטו היו בלתי מידתיים ובלתי סבירים. לגופו של עניין, חיוב העותר הישראלי להתגרש פורמלית מאשתו המנוכרת, עמה ניתק כל קשר משפחתי, פגע בעותרים שלא לצורך ופלש לענייניהם הפרטיים. בית המשפט קיבל את הטענה כי הוכחת קשר משפחתי אמיתי ופרידה היא חיונית, אך קבע כי ניתן לעשות זאת מבלי להשלים את הליכי הגירושין, במיוחד כאשר הם תקועים בשל סכסוכים רכושיים שאינם קשורים. השופט פסק לטובת העותרות, הורה למשרד להעניק לבת הזוג הזרה תושבות ארעית וליזום הליך מדורג להסדרת מעמדה, והורה למשרד לשנות את מדיניותו. כן נדרש המשרד לכסות את הוצאות העותרים.
חקיקה מקושרת
עת"מ 139/07 משה כהן נ' שר הפנים, מנהלי (25.7.2007)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.