רת"ק 59206-03-17

תקציר

התובעת, שנעדרה בשעת חירום בבית שכנתה, טענה כי הנתבעת, שח"ל, ועובדיה אחראים לנזקים שנגרמו לביתה. לגופו של עניין, טענה התובעת כי עובדיה של שחל נכחו בעת ששירותי ההצלה הגיעו לביתה ואישרו להם לפרוץ את דלתה. בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתה של התובעת, והוביל אותה לפנות לבית הדין לערעורים בבקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין. שופט הערעור דחה את הבקשה והסכים עם בית המשפט לתביעות קטנות כי התובע לא הצליח להוכיח את אחריותו של שח"ל לנזקים. השופטת ביססה החלטה זו על הקביעה כי מעשיו של שחל היו סבירים בנסיבות העניין – הזעקת שירותי החירום הייתה ראויה בהתחשב במצב, ולא הובאה כל ראיה למעורבותם הישירה בפגיעה בביתו של התובע. יתר על כן, הראיות הצביעו על אחריותם של גורמי ההצלה. עוד ציינה השופטת כי בידי התובעת די ראיות כדי להגיש תביעה נגד כוחות ההצלה, שהודו בחבות, אך היא בחרה שלא לעשות כן. במקום זאת, התובע התעקש להמשיך בתביעה נגד שחל. בנוסף, לא היה בסיס לייחס לשח"ל אחריות לפעולות שירותי ההצלה, בהיותם קבלנים עצמאיים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי לא נפל פגם מהותי בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ולא נפל כל טעות המצדיקה התערבות בערעור. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות נותר בעינו. למרות שנמתחה ביקורת על התנהלותו של התובע במהלך ההליך, בחרה השופטת שלא לפסוק הוצאות לשח"ל בהתחשב בנזקיה.