ע"א 5027/90

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לשני ערעורים על חלוקת נכסיו של אדם שנפטר. למנוחה היה חשבון בקופת פיצויים מרכזית, שכלל "הסדר מיוחד" המגדיר את אחיה כמוטב. המנוחה אף כתבה צוואה בה חילקה את עיזבונה בין מספר מוטבים. בצוואה לא הוזכר חשבון קופת הגמל המרכזית, אלא כללה הפרשה כללית ל"קופות גמל". הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי הצוואה אינה גוברת על ההסדר המיוחד, והורה על חלוקת הקרן בהתאם להסדר. בערעור הראשון נטען כי הצוואה מבטלת את ההסדר המיוחד וכי יש לבטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. בערעור השני נטען כי יש לחלק את הקרן בהתאם לצוואה. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים, ואישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. לדברי בית המשפט, הצוואה לא השפיעה על ההסדר המיוחד משום שסעיף 147 לחוק הירושה מוציא כספים אלה מהעיזבון אלא אם צוין אחרת, מה שלא היה המקרה כאן. בנוסף, סעיף 36 לחוק החוזים מחייב להודיע לנושים על כל שינוי במהלך חיי המבוטח, מה שלא קרה כאן. הגדרתו הספציפית של האח כמוטב קיבלה קדימות על פני האזכור הכללי של "קופות גמל" בצוואה. השופט גולדברג הסכים עם פסק הדין אך חלק על פרשנות הרוב לסעיף 36, וסבר כי הודעה על הצוואה יכולה להימסר לחייב גם לאחר מות המנוח.