עת"מ 60792-11-18

תקציר

עניינה של העתירה הנדונה בהיתר למתקן גז תואם תכנית, והסוגיה המרכזית העומדת על הפרק היא המועד שממנו יוכל הציבור להגיש התנגדויות לבקשה להיתר האמור. העותר טען כי יש לקבוע את המועד מפרסום מסמכי בקשה מסוימים באתר מינהל התכנון, דבר שחל רק ביום 5.9.2018. משכך, טענה העותרת כי הדיון בהתנגדויות, שהתקיים ביום 20.9.2018, התקיים באופן לא תקין, שכן הוא לא איפשר זמן מספיק לציבור לעיין במסמכים ולהכין את התנגדותו. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות העותר. השופטת ציינה כי שיתוף הציבור בהליכי התכנון והבנייה מתרחש בדרך כלל בשלב אישור תכנית המתאר ולא בשלב הרישוי, והחריג המאפשר התנגדויות להיתרים תואמי תכנית אינו חל על התנגדויות לאישור התכנית הסביבתית. השופט הדגיש כי הבקשה להיתר צריכה לכלול תכנית סביבתית מאושרת, ומשכך, אישורה של תכנית זו גורר את תקופת ההתנגדות. באשר לדרישות ההודעה, הבהיר בית המשפט כי תקנות הרישוי מחייבות רק הודעה לבעל נכס, המפרטת את תכנית הבקשה ואת המקומות בהם ניתן לבחון את הבקשה. התקנות אינן דורשות הצגת התנ"ך (מסמכי הבקשה) לבעל הנכס או פרסום הבקשה באתר האינטרנט של רשות הרישוי. אמנם קיימת הוראה חוקית לפרסום באתר אינטרנט במקרים של פרסום בעיתון, אך היא אינה חלה במקרה זה, שכן הליך הרישוי למתקני גז אינו מחייב פרסום בעיתון למעט במצבים מסוימים. השופט דחה גם את טענת העותר כי מכתב מגורם ממשלתי מהווה הבטחה לקבוע את תקופת ההתנגדות ממועד פרסום התנ"ך באינטרנט. במכתב, שצוין כי הודעה נוספת תישלח לבעלי הקרקע לאחר פרסום התנ"ך, לא צוין התחייבות בדבר מועד תחילתה של תקופת ההתנגדות ולא הופנה לעותרת. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי פגמים קלים בהליך המנהלי אינם מובילים בהכרח לביטול החלטות. במקרה דנן, זכותו המהותית של העותר להתנגד ולהישמע נותרה בעינה, גם אם נפל פגם בעיתוי הדיון. עיקר הטענות בהתנגדות נגעו למיקומו של מיכל אחסון, שנקבע בתכנית הארצית ולא בתנ"ך; לכן, לימוד התנ"ך לא היה משפיע על הטיעונים העיקריים של ההתנגדות. לסיכום, קבעה השופטת כי יש לדחות את העתירה, שכן לא נפלו פגמים באופן הטיפול בהתנגדויות העותר, ולא הייתה הצדקה לביטול ההחלטה. כן חויב העותר בהוצאות המשיבים.