ב"ל 26580-09-22

תקציר

פסק הדין מתאר מקרה שהגיש תובע נגד שירות בתי הסוהר. התובעת, העובדת כמאבטח בכלא איילון משנת 1995, חוותה אירוע חריג בעבודה ביום 17.12.2019, אשר הוביל אותה לחוש ברע ולבסוף לפנות לקבלת טיפול רפואי. לטענת התובעת, באותו יום היא התבקשה לבצע משימות נוספות בשל מחסור בכוח אדם, ובהן איוש עמדה שקופה האחראית על פתיחה וסגירה של דלתות הכלא, פיקוח על תנועות אסירים וניהול שיחות טלפון לקביעת ביקורים. עומס העבודה המוגבר, בשילוב שיחת טלפון מלחיצה עם אמו של האסיר, הביאו לכך שהתובעת חשה סחרחורת, משותקת בצד שמאל וכמעט התעלפה. היא אושפזה ואובחנה עם אירוע חולף בחומרתו בפלג גוף עליון שמאל, עם מקור כלי דם פוטנציאלי. השופט מצא את עדותה של התובעת ועדותה משכנעת, למרות היעדר ראיות אובייקטיביות התומכות בגרסתה לאירועים. נקבע כי התובעת אכן עבדה תחת לחץ נפשי חריג באותו יום, אשר גרם למצבה הרפואי. טענת הנתבע כי לתובע לא נגרם כל נזק נדחתה, שכן האבחנה הצביעה אחרת. השופט דחה גם את טענת הנתבע בדבר שיהוי בהגשת התביעה. על מנת לבסס קשר סיבתי בין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע, הורה בית המשפט על חוות דעת מומחה רפואי המבוססת על התשתית העובדתית שסופקה. לנתבע ניתנה האפשרות להסכים למינוי המומחה או להציע להפנות את המקרה לוועדה רפואית. פסק הדין הדגיש את אופיו החריג של האירוע ואת השפעתו על בריאותו של התובע, והותיר את קביעת האחריות והפיצוי הפוטנציאלי תלויים ועומדים לחוות דעתו של המומחה הרפואי.