ת"א 42269-01-17

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת (הנתבעת 1) כמשפץ, הגיש תביעה נגד מעסיקו והמבטחת (הנתבעת 2) לאחר שנפגע במהלך עבודתו. התובע טען כי עמד בסמוך לקיר מוחלש שקרס ופגע ברגלו הימנית וגרם לו לחבלות. הנתבעים הכחישו את נסיבות התאונה ואת אחריותם. לחילופין, הם טענו כי התאונה נגרמה באשמתו הבלעדית של התובע או ברשלנותו. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי שאישר את גרסת התובע לאירועים וקבע כי הוא נכה ב-20% עקב הפגיעה. בית הדין פסק לטובת התובעת, ומצא את הנתבעת 1 רשלנית בכך שלא הנהיגה נוהג עבודה בטוח, שהוביל לתאונה. עם זאת, גם התובע נמצא אשם חלקית בתאונה (20% אשם תורם). בית המשפט בחן את מצבו הרפואי של התובע ואת ליקויו התפקודי והעריך את נכותו הרפואית בשיעור של 20%. גם נכותו התפקודית של התובע נקבעה בשיעור של 20%, שכן לא הוכח כי קשייו נבעו אך ורק מהתאונה. בית המשפט פסק לתובע 565,302 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ו-570,124 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות. פיצויים נוספים נפסקו בגין עזרה לזולת (65,000 ש"ח), הוצאות רפואיות וניידות (10,000 ש"ח) ונזקים לא ממוניים (103 אלף ש"ח). סך הנזק נאמד ב-941,691 ₪, בניכוי אשמתו של התובע ותגמולי המוסד לביטוח לאומי שכבר קיבל. הנתבע חויב לשלם לתובע סכום זה, בניכוי הטבות נוספות שהתובע עשוי להיות זכאי להן, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. סכום ההטבות הפוטנציאליות של המל"ל היה אמור להיות מוקפא עד שהתובע ימצה את הליכי המל"ל. עוד צוין בפסק הדין חובת הנתבע להגיש חוות דעת אקטוארית מעודכנת וחובת התובע להגיש הודעה על השלכות בגין התביעה בגין עוגמת נפש. כמו כן נמסר לתובע על זכותו לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז.