בע"מ 3686/13

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון בבע"מ 3686/13, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים הדיוניים: **עובדות רקע והליכים:** התיק עוסק במחלוקת ארוכת שנים בין בני זוג לשעבר בנוגע לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בבית המגורים. לאחר גירושיהם, נותרה המבקשת לגור בבית עם בנותיהם. במסגרת התביעה לאיזון משאבים, טענה המבקשת כי המשיב הסתיר נכסים. מנגד, עתר המשיב לפירוק שיתוף בבית. בית המשפט לענייני משפחה מינה רואה חשבון לבדיקת תשלומי האיזון ושמאי להערכת שווי הבית, תוך קביעה כי התמחרות על הבית תתקיים לאחר מתן תוקף להמלצות רואה החשבון, כדי לאפשר למבקשת לשקול פדיון חלקו של המשיב. לאורך השנים התנהלו הליכים רבים, בקשות וערעורים. **הסוגיה המרכזית בהחלטה:** הבקשה שלפניי הוגשה לבית המשפט העליון (בקשת רשות ערעור) על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור של המבקשת הן בשל הגשתה באיחור והן בשל העובדה שהוגשה כנגד החלטה שאינה ניתנת לערעור על פי צו בתי המשפט. **ניתוח משפטי ועקרונות מנחים:** 1. **דוקטרינת "תורה לשמה" והפסיקה האקדמית:** * **עיקרון:** בית המשפט העליון (השופט רובינשטיין) מביא לדיון את הכלל לפיו אין להיזקק לבירור סוגיה שהינה בגדר "תורה לשמה" (עניין תיאורטי) כאשר העניין הקונקרטי הפך לאקדמי. * **החלת העיקרון:** השופט רובינשטיין קובע כי במקרה זה, משנערכה ההתמחרות ביום 23.5.13 (יומיים לפני הגשת הבקשה לבית המשפט העליון), והמבקשת זכתה בה, הפכה הבקשה לבקשה תיאורטית. אין עוד רלוונטיות לעיכוב הביצוע או להחלטות שקדמו להתמחרות, שכן השאלה האם המבקשת תפונה מהבית או תפדה את חלקו של המשיב כבר הוכרעה בפועל. * **חידוש דיוני:** הדגש על ההתפתחות העובדתית המאוחרת (ההתמחרות) אשר מייתרת את הדיון המשפטי בערכאת הערעור מהווה יישום של עיקרון יעילות דיונית ומניעת בזבוז משאבי שיפוט. 2. **סיווג החלטות לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009:** * **עיקרון:** צו זה מגביל את האפשרות לערער על החלטות מסוימות של בתי משפט, על מנת למנוע עיכובים מיותרים בהליכים. * **טענת המבקשת:** המבקשת טענה כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.1.13 אינה נכללת בגדרי הצו, מאחר שהיא אינה משנה מועדי דיון או קובעת בנוגע לשלביו. * **הכרעת בית המשפט המחוזי (שצוטטה):** בית המשפט המחוזי דחה את הטענה, וקבע כי ההחלטה אכן נופלת תחת הצו. * **הכרעת בית המשפט העליון (בהרחבה):** השופט רובינשטיין מסכים שבדין לא נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. הוא מבהיר כי ההחלטה מיום 16.1.13 לא "החיותה" תנאים שבוטלו, אלא קבעה מועדים חדשים להתקיימותם של הליכים (חקירת מומחה והתמחרות) אשר חלפו. מכיוון שלא ניתנה רשות ערעור על עצם קיום ההתמחרות טרם מתן פסק דין חלוט, ולא הוגש ערעור על התנאים שבהם הותנו דחיית ההתמחרות וקיום החקירה, ההחלטה בדבר קביעת המועדים החדשים לא היוותה "חידוש" אלא המשך הליכים לגיטימי. 3. **התנהלות דיונית ראויה ומניעת "עיות דין":** * **עיקרון:** על בעלי הדין, ובפרט אלה המבקשים סעד מבית המשפט, מוטלת החובה לנהוג בתום לב, לגלות את כל העובדות הרלוונטיות, ולהגיש את בקשותיהם במועד. * **התנהלות המבקשת:** השופט רובינשטיין מציין מספר מקרים בהם התנהלות המבקשת הייתה לקויה: * אי ציון עובדת קיום ההתמחרות וזכייתה בה, אשר הפכה את הבקשה לתיאורטית. * אי ציון עובדת דחיית בקשות קודמות דומות על ידי בית המשפט העליון. * הגשת בקשות לעיכוב ביצוע סמוך מאוד למועדי הדיונים (פחות מ-48 שעות), אשר יצרה "סד זמנים לחוץ ולוחץ" על בית המשפט והצד שכנגד. * העלאת טענות בדבר "עיות דין" כאשר בפועל, בית המשפט לענייני משפחה קבע תנאים לחקירת מומחה ודחיית ההתמחרות, והמבקשת לא ערערה על תנאים אלו, מה שהפך את טענתה לצורך "להחיותם" לבלתי רלוונטית. 4. **אפשרות הערעור בגלגול שלישי (רשות ערעור):** * **עיקרון:** רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, ובעיקר במקרים המגלים חשיבות משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים. * **טענת המבקשת:** המבקשת טענה כי המקרה נוגע לשאלות משפטיות בעלות חשיבות גבוהה. * **הכרעת בית המשפט העליון:** השופט רובינשטיין קובע כי המבקשת לא הצביעה על שאלה משפטית כאמור, וכי הבקשה כולה נגועה בעניינם הקונקרטי של הצדדים בלבד, ולכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. 5. **הוצאות משפט ותמיהה על ההליכים המיותרים:** * **התבטאות בית המשפט:** השופט רובינשטיין מביע תמיהה עמוקה על ריבוי ההליכים המיותרים, הוצאת הכספים של המבקשת, ביזבוז זמנם של הצדדים ובתי המשפט. הוא מדגיש כי על אף עגמת הנפש של המבקשת, אין זו הדרך הנכונה לטפל בה. * **חידוש/הדגשה:** הבעת תמיהה כה חריפה על התנהלות דיונית מיותרת, המצביעה על חוסר יעילות ופגיעה במערכת המשפט, מחזקת את הגישה המגמתית של בתי המשפט לצמצום הליכים שאינם מקדמים את ההכרעה העניינית. * **החלטה בנוגע להוצאות:** בית המשפט העליון אינו נעתר לבקשה, ומורה למבקשת לנמק מדוע לא תחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה, לאור כל האמור. **לסיכום:** החלטת בית המשפט העליון מדגימה את החשיבות של התפתחות עובדתית במהלך ההליכים, אשר עשויה לייתר את הדיון המשפטי בערכאות גבוהות יותר (דוקטרינת "תורה לשמה"). היא מחזקת את המגמה לצמצם את הגישה לגלגולי ערעור נוספים, ובפרט בגלגול שלישי, אלא אם כן קיימת חשיבות עקרונית או ציבורית יוצאת דופן. בנוסף, ההחלטה מחדדת את הצורך בהתנהלות דיונית תקינה, זהירה, ומתחשבת בזמן השיפוט ובמשאבים, תוך שימוש בכללים בדבר סוגי החלטות שאינן ניתנות לערעור. ההערה החריפה בנוגע להליכים המיותרים משמשת כתמרור אזהרה לבעלי הדין ולעורכי דינם.