ת"פ 394/04

תקציר

הנאשם הואשם באי דיווח לרשות המוסמכת על 84 מקרים של שירותי מטבע בשווי של מעל 50,000 ₪ כנדרש בחוק, עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון וכן מתן שירותי מטבע ללא רישום ברשות הרלוונטית, עבירה לפי סעיף 11ב לאותו חוק. הנאשם הודה בעובדות אך הכחיש את היסוד הנפשי הנדרש לעבירה. בית המשפט מצא כי הנתבע אכן היה מודע לחובתו לדווח על שירותי המטבע שסיפק, כפי שעולה מהראיות כי קיבל מכתב מבנק ישראל המודיע לו על חובותיו, לרבות חובת הדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. טענת הנתבע כי לא היה מודע לחובה זו אינה אמינה, במיוחד לאור קשריו המשפחתיים עם נותני שירותי מטבע ותיקים וניסיונו התעסוקתי עמם. עוד קבע בית המשפט כי כוונת הנתבע לא הייתה לדווח על השירותים שסיפק, כפי שמעידה בין היתר אי רישום העסקאות במדויק ובמועד, אי רישומו אצל הרשות האחראית על נותני שירותי מטבע ואי דיווח על השירותים במועד. טענת הנתבע כי בכוונתו לדווח על השירותים לאחר שקיבל אישור לפעול ונרשם לא הייתה משכנעת, מה גם שלא הגיש בקשה לרישום אלא חודשים רבים לאחר תחילת פעילותו, ולא דיווח על השירותים גם לאחר קבלת ההרשאה. לפיכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירה של אי דיווח על שירותי מטבע בכוונה שלא לדווח עליהם, וכן בעבירה של מתן שירותי מטבע ללא רישום ברשות המוסמכת.