בש"פ 2626/91

תקציר

מדובר במשיב המואשם במספר סעיפים של עבירות סחר בסמים. בית משפט השלום הורה על מעצרו עד תום המשפט, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו ושחרר אותו בערבות. התביעה ערערה על שחרור זה, בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא האם עדותם של עדי המדינה זקוקה ל"סיוע" כהגדרתו בסעיף 54א(א) לפקודת הראיות. שופט בית המשפט העליון קבע כי רוכשי הסמים לא היו שותפים לפשעיו של המשיב, ועל כן עדותם לא נזקקה לסיוע. החלטה זו התבססה על העובדות הנטענות בכתב האישום, אשר תיארו מכירת סמים בכמויות קטנות לצריכה, דבר המצביע על כך שלא היה שיתוף פעולה מצד הרוכשים. יתר על כן, העובדה שאותם עדים קיבלו מעמד של עדי מדינה בתיקים אחרים אינה מעידה באופן אוטומטי על כך שעדויותיהם בתיק זה יזדקקו לסיוע. עוד ציין השופט כי השאלה האם עדות מחייבת סיוע צריכה להיבחן במהלך המשפט ולא בשלב המעצר. מאחר שלא היה בסיס ראייתי לאישום, דחה השופט את ערעור התביעה ואישר את שחרורו של המשיב. חשוב לציין כי השופט הדגיש כי יש להכריע בכל מקרה על סמך העובדות הייחודיות לו, והחלטה זו צריכה לשמש כהנחיה מספקת לתיקים אחרים התלויים ועומדים.