רע"א 5670/10

תקציר

במקרה משפטי זה התייחס בית המשפט להיבטים פרוצדורליים הנוגעים לניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי מפיצויים בתרחישים בהם נפגע מקבל תגמולים בגין נכות שאינה נגרמת בלעדית כתוצאה מתאונה. כדי לקבוע את הניכוי המתאים, על בית המשפט להעריך הן את שיעור הנכות מהתאונה והן את הנכות הכוללת של האדם. הדבר מחייב חוות דעת של מומחה רפואי, אותה מבקש התובע בדרך כלל בעת הגשת התביעה. עם זאת, ההגנה יכולה גם לבקש ממומחה לקבוע נכות מוחלטת אם היא נוגעת לנושא התיק. הנטל מוטל על הנתבעת לבסס את הקשר בין תשלומים שהתקבלו לבין התאונה. אם התובע מערער על קשר זה, עליו להוכיח זאת, מה שעשוי לדרוש מומחה. למרות שהנחיות פרוצדורליות ממליצות לבקש חוות דעת מומחה בשלב מוקדם של התיק, הנסיבות עשויות להצדיק בקשות מאוחרות יותר. מקרה זה מדגים גמישות כזו, כאשר בית המשפט מקבל הגשה מאוחרת. בית משפט קמא החליט כי אין די בראיות שבפנינו כדי לקבוע את נכותו המוחלטת של המבקש, דבר המחייב בדיקה נוספת של המומחה. בעוד התובע טען כי די בראיות הקיימות, בפרט בנוגע לנכות הקשורה לכליות הקשורה לדיאליזה, בית המשפט מצא מקום לבירור מפורט. ההחלטה מדגישה את שיקול הדעת של בית המשפט בהבטחת ראיות מספיקות התומכות בקביעת נכות מוחלטת, ואת הדרישות הפרוצדורליות הנוגעות למינויי מומחים. בקשתו של המבקש, בטענה לראיות קיימות מספיקות, נדחתה בסופו של דבר, תוך שמירה על התמקדות בהערכה מקיפה באמצעות תובנות מומחים נוספות.