עמ"נ 52295-03-16

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שנמסר בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין עמ"נ 52295-03-16 חורש נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה הרצליה** **א. מבוא ורקע עובדתי:** הערעור נסוב סביב החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה, אשר דחתה את ערר המערער בנוגע לחיוב בהיטל השבחה. המערער, בעל זכויות במקרקעין בהרצליה, חויב בהיטל השבחה בעקבות תכנית הר/1839, אשר שינתה את ייעוד הקרקע מיעוד חקלאי לייעוד מגורים. תכנית זו כללה הקצאת שטח לשצ"פ ודרך, והתירה בניית 4 יח"ד על יתרת הקרקע. הליך מקדים, ה"פ 1082/08, עסק בתביעת פיצויי הפקעה בגין השטח שהוקצה לשצ"פ ודרך. במסגרת הליך זה, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי יתרת הקרקע הלא מופקעת נפגעה בערכה, אך הפגיעה הוגדרה כ"פגיעה סבירה" שלא מזכה בפיצויים מכוח סעיף 190(א)(1) סייפא לחוק התכנון והבניה. המחלוקת המרכזית בערעור הנוכחי נסובה סביב השאלה האם קביעות בית המשפט בהליך הפיצויים, ובפרט התייחסות המשיבה במסגרת ערעור לבית המשפט העליון, יוצרות השתק פלוגתא או השתק עילה המחייבים את הוועדה המקומית לבטל את היטל ההשבחה. **ב. טענות הצדדים:** 1. **המערער:** * **השתק פלוגתא/עילה:** המערער טוען כי קביעת בית המשפט המחוזי בהליך הפיצויים, וכן הצהרות המשיבה במסגרת סיכומיה לבית המשפט העליון, מהוות השתק פלוגתא. לטענתו, השאלה האם התכנית פוגעת במקרקעין כבר הוכרעה לטובתו, והמשיבה מושתקת מלטעון אחרת. הוא מסתמך על ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני ועל כך שמדובר באותם מקרקעין ובאותה תכנית. * **התעלמות מנתוני הפקעה:** טענה נוספת היא כי שמאי העירייה לא לקח בחשבון את נתוני ההפקעה בעת עריכת שומת ההשבחה. 2. **המשיבה (הוועדה המקומית):** * **הליך הפיצויים עסק בהגנת היתרה:** לטענת המשיבה, הליך הפיצויים עסק בשאלת תחולת "הגנת היתרה" לפי סעיף 190(א)(1) ולא בשאלה האם התכנית משביחה או פוגעת. * **היעדר זכות ערעור:** המשיבה טוענת כי מאחר ונדחתה תביעת המערער בהליך הפיצויים, וזכות הערעור הייתה נתונה רק לו, היא אינה מושתקת מלטעון טענות נגד קביעות השומה. היא מסתמכת על עע"מ 5295/06 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז נ' שאמה שיווק ואחסון גידולים חקלאיים בע"מ, הקובע כי במצב של זוכה בהליך שלא קמה לו זכות ערעור, אין תוקף לקביעות בית המשפט המחייבות אותו. * **שוני במועד ובמטרת השומות:** המשיבה מדגישה כי שומת הפיצויים התייחסה למועד שונה (28.4.2004) משומת ההשבחה (20.9.2000), וכן כי השומות נערכו למטרות שונות. * **לא הוגשה שומה נגדית:** המשיבה טוענת כי למערער ניתנה אורכה להגשת שומה נגדית, אך הוא לא ניצל אותה. **ג. דיון משפטי ועקרונות משפטיים:** בית המשפט המחוזי דן בטענות השתק פלוגתא/עילה שהעלה המערער, אל מול טענות הוועדה המקומית. 1. **הלכת "שני קולות":** המערער טוען כי הרשות המנהלית אינה יכולה "לדבר בשני קולות" - קביעת בית המשפט בהליך הפיצויים כי הקרקע נפגעה, אל מול חיוב בהיטל השבחה על ידי הרשות המקומית. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט דוחה טענה זו. נקבע כי אין מדובר ב"שני קולות" אלא בפלטפורמות שונות שאינן חופפות. השומות השונות נערכו במועדים שונים ולמטרות שונות (פיצויי הפקעה לעומת היטל השבחה). לכן, על אף שמדובר באותו נכס, אין לראות את השומות כמסמכים סותרים. * **הפרדה בין הליכים:** הודגש כי שומת היטל ההשבחה חייבת להיערך בסמוך לאישור התכנית, בהתאם לסעיף 2 ו-4 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. לא ניתן להסתמך על שומה שנערכה למטרה אחרת ולמועד אחר לצורך חיוב בהיטל השבחה. 2. **השתק פלוגתא והיעדר זכות ערעור:** * **עמדת ועדת הערר והפסיקה:** ועדת הערר דחתה את טענת ההשתק בטענה כי מאחר והמשיבה זכתה בהליך הפיצויים ולא הייתה לה זכות ערעור, היא אינה מושתקת מלטעון טענות נגד קביעות השומה. בית המשפט מאמץ קביעה זו, תוך הפניה לעע"מ 5295/06. * **ניתוח ההשתק:** בית המשפט מנתח את טענת המערער לפיה רק ממצאים "לחובת" הזוכה אינם כובלים אותו בהעדר זכות ערעור. בית המשפט קובע, כי בכל מקרה, טענת המערער כי מדובר בממצאים שאינם לחובת המשיבה, אין בה ממש. זאת, מאחר ובמסגרת הליך הפיצויים, המשיבה הכחישה את ירידת ערך הקרקע. לכן, קביעת בית המשפט על ירידת ערך מסוימת, גם אם לא זכתה המשיבה במלואה, מהווה ממצא שיש לבחון את השלכותיו על השתק. * **התייחסות לסיכומי המשיבה:** בית המשפט דחה את טענת המערער כי סיכומי המשיבה בבית המשפט העליון מהווים השתק. נקבע כי הסיכומים הועלו בתשובה לטענות העורר, אשר ביקש להרחיב את הפגיעה, ואין לראות בכך מקור לעילת השתק. 3. **החזרת הדיון לוועדת הערר:** * **התמקדות בטענות לגופה של השומה:** בית המשפט סבר כי טענות נוספות של המערער הנוגעות לגופה של השומה שעליה התבססה המשיבה, יש לברר בפני ועדת הערר. * **הארכת מועד להגשת שומה נגדית:** בית המשפט האריך את המועד למערער להגיש שומה נגדית מטעמו, על מנת לאפשר דיון צודק בסוגיית היטל ההשבחה. **ד. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הפרדה בין הליכי פיצויים והיטל השבחה:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה המהותית בין הליכי פיצויים בגין הפקעה (המתמקדים בפגיעה) לבין הליכי היטל השבחה (המתמקדים בהשבחה). נקבע כי שומות שנערכו במסגרת הליכים שונים, במועדים שונים ולמטרות שונות, אינן בהכרח יוצרות השתק פלוגתא או סתירה מצד הרשות המנהלית. * **השפעת היעדר זכות ערעור על השתק:** בית המשפט מחזק את הדוקטרינה לפיה צד שזכה בדין, ולא הייתה לו זכות ערעור, אינו מושתק מלטעון טענות נגד קביעות פסק הדין. עמדה זו מבוססת על פסיקת בית המשפט העליון (עע"מ 5295/06). הדבר נועד למנוע מצב בו צד מנוע מלהגן על זכויותיו או להציג את עמדתו במלואה, רק מכיוון שהצד שכנגד לא יכול היה לערער. * **דרישת שומה ייחודית להיטל השבחה:** פסק הדין מחזק את החשיבות של עריכת שומת השבחה ייחודית, הצמודה למועד אישור התכנית, כנדרש בחוק התכנון והבניה. הדבר נועד להבטיח כי חיוב בהיטל השבחה יתבסס על הערכה מדויקת של ערך ההשבחה במועד הרלוונטי. * **החזרת הדיון לוועדת הערר:** פסק הדין מדגים שימוש מושכל בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים להחזיר את הדיון לגוף המנהלי (ועדת הערר), כאשר קיימות טענות נוספות שעומדות בפני גוף זה, ובפרט כאשר נדרשת בחינה עובדתית של שומות. הארכת המועד להגשת שומה נגדית מהווה אמצעי פרוצדורלי להבטחת בירור יסודי של המחלוקת. **ה. סוף דבר:** הערעור נדחה, בקשר עם דחיית טענות ההשתק. יחד עם זאת, הוחזר הדיון לוועדת הערר לצורך בחינת גופה של שומת ההשבחה, תוך הארכת מועד להגשת שומה נגדית מטעם המערער. פסק הדין מדגיש את ההפרדה בין הליכים שונים הנוגעים למקרקעין, ואת החשיבות של פרוצדורות ייחודיות לכל הליך.