ת"א 5489-06-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פינוי שהגישו שלושה תובעים, שהם הבעלים של חלקת קרקע מסוימת בבני ברק, כנגד שני נתבעים שהם פולשים בקרקע האמורה. הנתבעים טוענים לזכויות שונות בנכס, לרבות זכויות חכירה וזכויות דיירות מוגנות. השאלה המרכזית במקרה זה היא האם לנתבעים זכויות כלשהן במקרקעין שימנעו מהתובעים לפנות אותם. בית המשפט קובע כי טענות הנתבעים משוללות כל יסוד וכי לתובעים, שהם הבעלים החוקיים של הקרקע, עומדת הזכות לפנות את הנתבעים. טענות הנתבעים, הכוללות את פקיעת הסכם הפיתוח, תקופת ההתיישנות וקיומה של זכות חכירה או דיירות מוגנת, נדחות כולן. בית המשפט מקבל את טענות התובעים כי הסכם הפיתוח עודנו בתוקף, כי אין התיישנות על קרקע מוסדרת, וכי הנתבעים לא הוכיחו זכויות כלשהן בקרקע. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים כי התובעים הפלו אותם לרעה בכך שפיצו מפונים אחרים ולא אותם, וקובע כי התובעים פעלו בסבירות ובתום לב. גם תביעתם של הנתבעים להיתר בלתי חוזר לשהות במקרקעין, או לחילופין פיצוי בגין השקעותיהם, נדחית. בית המשפט פוסק לטובת התובעים ומורה לנתבעים לפנות את הקרקע בתוך 90 יום ולשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 40,000 ₪.