ע"א 1124/03

תקציר

במקרה שלפנינו, המערערת, חברה קבלנית, ביקשה לנכות מהכנסתה החייבת הוצאות הקשורות לחובות מותנים לפי פקודת מס הכנסה. חובות אלה נבעו מתביעות שונות שהועלו כלפי המערערת וחברה קבלנית אחרת, תינב, בשנות המס 1995-1997. התביעות כללו ירידת ערך דירה וליקויי בנייה. המערערת חישבה את החובות המותנים על בסיס הערכות מומחים וניסתה לנכות סכומים אלה כהוצאות בדיווחי המס שלה לשנת 1995. עם זאת, על ניכויים אלה ערערו רשויות המס, מה שהוביל למחלוקת משפטית שהתבררה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט בחן האם המערערת עמדה בתנאים לניכוי חובות מותנים, לרבות מהימנות סכום החוב וההסתברות להתממשות החובות. בית המשפט קבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח חישוב מהימן לגבי חלק מהתביעות, כגון אלה הנוגעות לירידת ערך דירה, ודחה את בקשות הניכוי. עם זאת, היא הכירה בחוב מותנה של 50 אלף שקל הקשור לתביעה ספציפית בגין ליקויי בנייה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערערת בדבר הסכם שיפוי בגין תביעה משנית מחוסר ראיות. המערערת הוסיפה וערערה על החלטת בית המשפט, וטענה לטעויות פרוצדורליות ולטעויות מהותיות. ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהיא מדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על הנישום, ואישרה את דחיית הערעור, תוך הדגשת הצורך בראיות מוסמכות ומהימנות בתביעות ניכוי מס. הנה כי כן, תביעתה של המערערת לניכוי חובות מותנים מסוימים לא צלחה ברובה, כאשר בית המשפט אישר ניכוי חלקי בלבד ולא קבע עילה לתביעות פרוצדורליות.