עע"מ 4067/23

תקציר

בית המשפט בחן את הטענות שהציגו המערערים כנגד תנאי תקרת התשלום בהליך מכרזי. המערערים ערערו על חוקיותם של תנאים אלה, וטענו כי הם מעודדים פרקטיקות לא אתיות של מכרזים, סותרים פסיקות קודמות של בתי המשפט ומפרים את הנחיות משרד הבריאות. המכרז נועד לתמרץ ספקים לספק מכשירי שמיעה בהתאם לצרכי המבוטחים, אך נועד לצמצם את ההסתמכות על קטגוריות "עילית" יקרות יותר. המערערים טענו כי הסדר תקרת התשלום הוביל את הספקים לאמץ אסטרטגיות מכרז "תחבולניות", תוך תיאום מחירים בלתי הוגן, ובכך הפרה של עקרונות דיני המכרזים של שקיפות, יושרה ושוויון. הם חששו כי הדבר ימנע מהמבוטחים לקבל את המכשירים המתאימים לצרכיהם, זכות המודגשת בתקנות משרד הבריאות הקובעות כי על המבוטחים להיות מסוגלים לבחור מבין מכשירי שמיעה מתקדמים ועדכניים בהתאם לרצונותיהם וצרכיהם. פסק הדין הזכיר מקרים קודמים בהם נבחנו טענות דומות, וציין במיוחד את פרשת כללית, שם הוגשו ערעורים על כללי החלוקה אך בסופו של דבר הותר בתוספת הבהרות לשמירה על חופש הבחירה של המבוטחים. עם זאת, בית המשפט ציין כי תקדים כזה, שנקבע בהסכמה כללית, אינו יכול לקבוע באופן חד משמעי את תוקפו של המכרז. נטען כי לאומית, מפיקת המכרז, ניסחה את התנאים להעברת סיכונים פיננסיים מסוימים לספקים, תוך הבטחת התאמה לאינטרסים שלה בכל הנוגע לעלויות. תוך הכרה בפוטנציאל של המכרז להגביל את אפשרויות הבחירה של המבוטחים, דחו השופטים את פסילת הצעדים, תוך הסתמכות על הבטחות משרד הבריאות להתערבות עתידית במידת הצורך. בית המשפט קבע, כי בהיעדר הוכחה חותכת לכך שתנאי תקרת התשלום סותרים נורמות או עקרונות משפטיים, יש מקום לריסון שיפוטי. לפיכך, הערעורים נדחו, מבלי שהוטלו הוצאות על המערערים, מתוך הכרה ברגישות ובהשלכות האפשריות על זכויות המבוטחים.