ת"צ 57574-12-13

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב השאלה האם סמכות השיפוט המקומית בהליך בתובענה ייצוגית נקבעת על פי זיקותיה של עילת התביעה האישית של המבקש או על פי אלה שיחולו על עילת התביעה הייצוגית, אם תאושר. המשיבים טוענים לראשונה, ואילו המבקשת מציעה את האחרונה, המכונה גישת הסיבה האישית וגישת הסיבה הקבוצתית, בהתאמה. השופט פותח בבחינת הוראת החוק הרלוונטית ומוצא כי המחוקק קבע מבחן יחיד לקביעת סמכות מקומית ומהותית כאחד, המבוסס על יכולתו של בית המשפט לדון בתובענה הייצוגית אם תאושר. השופט מציין כי הדבר תומך בגישת הסיבה הקבוצתית. בחינה נוספת של התכליות העומדות מאחורי כללי הרשות המקומית ומנגנון התובענה הייצוגית מחזקת מסקנה זו. השופט מדגיש כי תובענות ייצוגיות מעדיפות את האינטרסים של הקבוצה על פני אלה של המבקש, ואין להחיל את כללי הרשות המקומית במקרים אלה. גישת העילה הקבוצתית מאפשרת ליועץ המשפטי לבחור את סמכות השיפוט המתאימה ביותר בהתבסס על יעילות פרוצדורלית, שיקולים מהותיים או נוחות. בנוסף, בתובענות ייצוגיות, המשיבים הם פעמים רבות גופים מסחריים איתנים כלכלית, דבר המפחית את החשש לנוחות השמיעה שלהם. ביישום גישת העילה הקבוצתית, השופט קובע כי סמכות שיפוט מקומית נקבעת אם חלק בלתי זניח מחברי הקבוצה יכול היה להגיש תביעות אישיות במחוז שיפוטי מסוים. במקרה הנדון, מאחר והמוצר שווק באזור המרכז, לבית המשפט המחוזי מרכז סמכות מקומית לדון בהליך התובענה הייצוגית. לפיכך, הבקשה להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחית.