ע"א 11750/05

תקציר

במקרה דנן של חובות המערערים למשיב מס' 1, בחן בית המשפט בקשות וטיעונים רבים שהתמקדו בעיקר בסמכות השיפוט ובתוקפו של הסכם פשרה שאושר בעבר על ידי בית המשפט המחוזי. המערערים ביקשו להביא ראיות נוספות בשלב הערעור, לרבות הקלטות ותצהירים, אך בית המשפט דחה את מרבית הבקשות והתיר רק החלטה של מנהל ההוצאה לפועל מיום 26.11.06, בשל הרלוונטיות שלה לערעור. בית המשפט דחה את טענתם העיקרית של המערערים כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לפי חוק ההסדרים, בקובעו כי חובם אינו חוב חקלאי אלא חוב הנובע מעסקת מקרקעין. בית המשפט קבע כי הסכם הפשרה שהושג קודם לכן נעשה תוך ייצוג מלא ומשא ומתן ראוי, והדגיש את חשיבות הסופיות בפשרה. כן דחה בית המשפט טענות בדבר פגמים שנפלו בהליכי ההוצאה לפועל בהם פתח המשיב מס' 1. בית המשפט לא מצא בסיס חד משמעי לראות את ההוצאה לפועל כבלתי חוקית, שכן הסכם הפשרה התיר במפורש פעולה כזו אם התשלומים הוחמצו. בסופו של דבר, אישר בית המשפט כי הערעור לוקה בחסר, אישר את פסק הדין המקורי והורה למערערים לשלם הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ למשיב מס' 1.