בש"א 1963/02

תקציר

בעניינו של שיבלי עארף, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1995 ותבע פיצויים בגין נזקי גוף, דחה בית המשפט את בקשת המבקש לפסול את חוות דעתו של ד"ר רופמן ולמנות מומחה חדש. בית המשפט הכיר בכך שניתן לפסול חוות דעת מומחה אם קיים חשש לעיוות דין, אך לא מצא עילה לפסילה במקרה זה. המבקש לא סיפק נימוקים כלשהם לפסילת המומחה, וגם הביקורת על נכונות חוות הדעת ומשקלה לא הייתה סיבה תקפה. בנוסף, ציין בית המשפט כי אמנם בסמכותו למנות מומחה נוסף, אך יש לעשות זאת רק בנסיבות חריגות. גם טענת המבקש כי התגלו סתירות במהלך חקירת המומחה לא הייתה משכנעת. בית המשפט שקל את הנחת המומחה כי לא הייתה פריצת דיסק ואת הסתמכותו על מסמכים רפואיים המעידים על שינויים ניווניים. המומחה הסביר כי הנחות אלה והיעדר ראיות לאירוע טראומטי פירושן כי השפעת התאונה על מצבו של המבקש הייתה מינימלית. מאחר שחוות דעתו של המומחה התבססה על ראיות משמעותיות ולא היו ממצאים קליניים הסותרים זאת, סבר בית המשפט כי אין צורך למנות מומחה אחר בשלב זה. עם זאת, פסק הדין איפשר לשקול מחדש את ההחלטה במועד מאוחר יותר במידת הצורך.