ע"פ 2599-03-16

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים להרשיע את המערער בארבעה אישומים של הפרת צו חוקי. האישומים נגד המערער נבעו מכתב אישום המייחס לו שבע הפרות של שני צווים נפרדים בתוך תקופה של תשעה ימים. הצו הראשון, שהוצא על ידי מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, אסר על המערער להיכנס ולשהות באזור יהודה ושומרון. הצו השני, שניתן על ידי מפקד פיקוד העורף, חייב את המערער לשהות בביתו במבשרת ציון בשעות מסוימות. טענותיו של המערער נדחו על ידי בית משפט השלום, והביאו להרשעתו בארבעה אישומים ולזיכויו בשלושת הנותרים. הערעור לבית המשפט העליון התמקד בארבע טענות עיקריות. ראשית, טען המערער כי העבירה הספציפית לפי תקנות ההגנה צריכה לגבור על העבירה הכללית המיוחסת לו על ידי התביעה. בית המשפט דחה טענה זו, אישר את זכותה של התביעה בבחירת הוראת החוק וציין כי הוראת חוק העונשין ראויה יותר. שנית, המערער טען כי לבית המשפט אין סמכות לדון בהפרת הצו הראשון, אך בית המשפט אישר את סמכותו הטריטוריאלית של בית משפט השלום בעבירה. שלישית, המערער טען כי ההתנחלות בית אל נמצאת באזור בנימין ולא ביהודה ושומרון, אך בית המשפט חלק על כך ואישר את מיקומה. לבסוף, ערער המערער על הרשעתו באישום החמישי, אך בית המשפט לא מצא כל טעות במסקנתו של בית משפט השלום ודחה את הערעור. ככלל, נדחה הערעור על פסק הדין, מה שהביא לאישור הרשעתו של המערער בארבעה סעיפים של הפרת צו דין. המערער ערער גם על עונשו, שכלל שבעה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט דחה ערעור זה, בהתחשב בעברו הפלילי של המערער, במהות עבירותיו ובנסיבות הסובבות אותן. השופטים הדגישו את הצורך בשיקום והציעו למשפחתו ובאי כוחו של המערער לחתור לשחרורו המיידי ולהקמת מסגרת מתאימה לשיקומו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ומזכירות בתי המשפט הונחתה להודיע לבא כוח הצדדים על ההחלטה.