ע"א 185/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת פיצויים בעקבות תאונת דרכים קשה שהותירה את המשיב, שהיה אז בן 22, נכה ב-100% עקב שיתוק. המערער, שנמצא אחראי לתאונה, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין הפיצויים שנפסקו למשיב ולהוריו בגין פרטי נזק שונים, לרבות הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, סיוע לצד ג', התאמות דיור והוצאות ניידות. המשיבים הגישו ערעור שכנגד. השופט ט' אור בחן את הטענות ומצא כי רק שלושה פרטי נזק מצדיקים התערבות של ערכאת הערעור. באשר לאובדן השתכרות וכושר השתכרות, פסקה ההחלטה המקורית למשיב 4,000 ₪ לחודש למשך 88 חודשים ו-5,500 ₪ לחודש למשך 35 שנים לאחר מכן. השופטת אור קבעה כי קביעת כושר ההשתכרות של המשיב אינה משכנעת וכי יש להפחית את הסכום ל-4,500 ₪ לחודש, כך שבסך הכל 803,061 ₪ במקום 511,814 ₪. עניין נוסף שבמחלוקת היה חישוב הוצאות הניידות, כאשר השופטת הסכימה עם המערערת כי יש לקזז את עלות הרכב ממילא מרכישה סבירה של רכב פרטי על ידי המשיב. עם זאת, בניגוד לטענת המערערת, קבע השופט כי יש לפצות את המשיבים בגין כל הוצאות התאמת הדיור, שכן הן הוצאו אך ורק לצרכיו של המשיב. לפיכך, ההפחתה בסכום הפיצוי נקבעה על 257,847 שקל. לבסוף, נמצא כי אין ביתר טענות הצדדים עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כתוצאה מכך הופחת סכום הפיצוי, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו בגין הערעור והערעור שכנגד. לפסק דינו של השופט אור הצטרפו הנשיא ברק והשופט א' ריבלין.