ת"א 22476-11-20

תקציר

בין התובע לנתבע קיימת מחלוקת בנוגע לדיור הציבורי ולתוקפה של החלטה מנהלית הקשורה לעניין זה. הנתבע טען כי השתק שיפוטי חל מאחר שבית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירת הנתבע נגד החלטת הוועדה העליונה. על פי החוק מוכרת פגיעה ישירה בהחלטה מינהלית, אך נשאלת השאלה האם תקיפה עקיפה מותרת גם לאחר מיצוי נתיב התקיפה הישירה. למרות שיש תקדים למקרה האחרון, המקרה הקודם שונה מזה שכן העתירה המנהלית הסתיימה בפסק דין ולא בדחייה. הבחנה נוספת היא שהטענות במקרה הנוכחי לא הועלו בתביעה אזרחית קודמת אלא בעתירה מנהלית ישירה שלא צלחה, לרבות ברמת בית המשפט העליון. לפיכך, הנתבע מנוע מלדון מחדש באותן תביעות בעקיפין בתביעה אזרחית בעקבות חסם פרוצדורלי בדמות השתק החברה. כלל זה חל במיוחד לאור העובדה שכל הטענות שהעלה הנתבע בתיק זה נדונו ונדחו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, כפי שעולה מפסק הדין. לפיכך, בית המשפט מצדד בתובע וקובע כי טענות הנתבע נגד החלטת הוועדה העליונה אינן תקפות, שכן ההחלטה עומדת בעינה והנתבע אינו זכאי לדיור ציבורי. משכך, ההגנה נדחית, וניתן פסק דין לטובת תביעת התובעת, אם כי מצבה הרעוע של הנתבעת פוטר אותה מתשלום הוצאות משפט.