עמ"ה 9036/06

תקציר

המשיב, רשות המסים, הוציא למערער צווי שומה לשנים 2002 ו-2003 לאחר שלא הציג את פנקסי עסקיו לאותן שנים. המערער טען כי ספריו אבדו או הושמדו על ידי גרושתו, אך הסבריו לא היו עקביים ולא משכנעים. בית המשפט מצא כי רשלנות המערער הובילה לאי הצגת ספרים וכי אין זה מחובתו של המשיב לאמת את טענות המערער באמצעות פנייה ללקוחותיו ולספקיו. זאת ועוד, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי השומות התבססו על שיקולים סבירים, אם כי הכיר בקשיים מסוימים, לרבות היעדר תדריך כלכלי לענף השיפוצים והשפעת האינתיפאדה על עסקי המערערת. למרות שיקול הדעת הרחב שניתן למשיב במקרים אלו, החליט בית המשפט להפחית את ההכנסה המוערכת ב-10% על מנת לנטרל את אי הנוחות שנגרמה בשומה. הערעור התקבל חלקית, ומס הכנסה לשנים 2002 ו-2003 הופחת בהתאם. שני הצדדים נשאו בעלויות שלהם.