עמ"נ 68182-05-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על מחלוקת על פסיקת ריבית על תשלומי פיצויים הקשורים לחוק התכנון והבניה. המערערת טענה כי אין להטיל עליה אחריות לעיכובים בהגשת תביעת פיצויים וכי על המשיבים לשאת בחיובי הריבית בגין התקופות הנדונות. עם זאת, הרשות השופטת קבעה כי המערערים עצמם אחראים לעיכובים, שכן הם יכלו להגיש את התביעה מוקדם יותר אך בחרו שלא לעשות כן. לא הייתה מניעה משפטית להגשת התביעה, וטענות המערערים כי המתינו לסיום ההליכים המשפטיים ונזקקו לזמן כדי לארגן את תביעתם לא היו משכנעות. עוד ציינה הרשות כי המערערים האריכו את ההליכים על ידי פיצול טענותיהם, מהלך שלא היה הכרחי וגרם לעיכובים מיותרים. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי תשלומי הריבית נועדו לשמור על ערכו הריאלי של הכסף ולפצות את הנושה על השימוש שעשה בו החייב. לפיכך, הרשות השופטת דחתה את הערעור, והסכימה עם פסק הדין הראשוני ששלל תשלומי ריבית לתקופה הנדונה. כן חויבו המערערים בהוצאות המשיבים, בסך 30,000 ₪. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה את מכלול הנסיבות ולא מצאה עילה להתערב בשיקול דעתה של ועדת הערר.