בג"צ 768/88

תקציר

העותרת, המעורבת בהליך גירושין עם בעלה בבית הדין הרבני, חוששת כי נפגעה פרטיותה על ידי בעלה באמצעות האזנות סתר שלא כדין, ולכן פונה לבית המשפט המחוזי בבקשה לצו מניעה שיאסור על שימוש בראיות שהושגו בדרך זו. בית המשפט המחוזי נותן צו מניעה זמני, אך בהמשך מגביל את היקפו. לאחר מכן פונה העותר לבג"ץ כדי למנוע מבית הדין הרבני לקבל את הראיות. בג"ץ קובע כי על העותר לטעון תחילה לקבילות ראיות בבית הדין הרבני, ורק לאחר החלטה שלילית שם, אם בכלל, לפנות לבג"ץ. בג"ץ מדגיש את החשיבות של העלאת טענות כאלה בפני בית המשפט הדן בתיק, שכן אחרת הדבר יפגע בכבוד ההדדי בין ערכאות שיפוטיות שונות ויפגע בנימוקים המבהירים להחלטות. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי בית הדין הרבני הוא המקום המתאים לדון בתחולתם של דינים הנוגעים לפרטיות ולהאזנות סתר במקרה זה, בשל קרבתו לנושא ומומחיותו במשפט העברי. עוד מציין בג"ץ כי העותר יכול לערער על החלטת בית הדין הרבני בעניין הראיות לבית הדין הרבני הגדול ובמידת הצורך לבית המשפט העליון עצמו. לבסוף, בג"ץ מוצא את העתירה הנוכחית מוקדמת מדי ומוטעית, ומורה לעותרת לטעון תחילה את טענותיה בבית הדין הרבני. לפיכך העתירה נדחית, והעותר נדרש לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ למשיב השני.