ע"פ 3277/10

תקציר

בעקבות סכסוך ממושך בין המבקש לבין משפחתו של עיסאם סעד אגבאריה על חלוקת רווחים מעסקיהם המשותפים, הורשע המבקש על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון. ההרשעה הייתה בגין חבלה בנסיבות מחמירות, פציעה והחזקת סכין למטרה שלא כדין. ההרשעה נבעה מאירוע שהתרחש ביום 18.5.2009, במהלכו יצא המבקש, לאחר שצעק על אגבאריה ובני משפחתו מחלון ביתו, כשהוא חמוש בסכין, התקרב אליהם ודקר את אגבאריה בבטנו. אגבאריה נזקק לניתוח דחוף ואושפז למשך שמונה ימים. בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב השופט ד' סלע, הרשיע את המבקש, בהתחשב בחומרת העבירה, היעדר הסבר ממשי לה, הנזק שנגרם לקורבן, הכחשותיו של המבקש בחקירותיו, חוסר החרטה שלו והמסוכנות המשתקפת ממעשיו. עם זאת, בית המשפט שקל גם את תסקיר שירות המבחן החיובי, את עברו הנקי של המבקש, את ניסיונו להתנצל ואת עדויותיהם של עדי אופי. על המבקש נגזרו 27 חודשי מאסר בפועל, עם 18 חודשי השעיה נוספים, וחויבו לשלם לאגבאריה פיצויים בסך 20,000 ₪. המבקש ערער על גזר הדין ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. המבקש טען כי האישור הרפואי וחומר נוסף בנוגע למצבו של אגבאריה סותרים את ההסכם הפרוצדורלי שהושג טרם הסדר הטיעון, וכי בית המשפט לא שקל די הצורך את ניסיונו לבקש סליחה, את החרטה שלו, את נסיבותיו האישיות, היעדר עבר פלילי ואת התקופה בה שהה במעצר בית. משכך, טענה המדינה כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי האינטרס הציבורי במאסר מיידי גובר על שיקולים פרטניים. על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי במאסר מיידי לבין זכויות הפרט של המבקש. במקרה זה, חומרת העבירה, נסיבות ביצועה ומשך תקופת המאסר שהוטלה מצביעים על כך שיש מקום למאסר מיידי. זאת ועוד, סיכויי הצלחתו של המבקש בערעורו נמוכים, ועיכוב המאסר לא ישרת את מטרת הערעור. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה.