ע"א 726/86

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים (726/86 ו-727/86) בנוגע להגדרת "זכות במקרקעין" לפי חוק מס שבח מקרקעין והשלכותיה על חבויות המס. הערעורים נוגעים למתיישבים במושבים חקלאיים שאין להם חוזי חכירה רשמיים למשקיהם אלא יש להם אישור מהסוכנות היהודית לאכלס אותם. שאלת המפתח היא האם רשות זו מהווה "זכות במקרקעין" כהגדרתה בחוק. בית המשפט העליון קבע כי ההיתר שניתן למתנחלים הוא אכן "חכירה" כהגדרתה בחוק, הכוללת "זכות חזקה ייחודית". עם זאת, בית המשפט קבע כי הגדרת "זכות במקרקעין" מחייבת כי החכירה או ההיתר יהיו לתקופה העולה על עשר שנים, כפי שנקבע בחוק. מאחר שההיתר במקרה זה נעדר תקופה קצובה ואינו מעוגן בהסכם, הוא אינו נחשב ככזה. על יסוד פרשנות זו דחה בית המשפט את שני הערעורים ואישר את החלטת ועדת הערר. המערערים חויבו לשלם 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בגין כל ערעור, בצירוף ריבית והצמדה ממועד פסק הדין. השופט גולדברג, הנשיא שמגר והשופט מלץ הסכימו עם פסק הדין.