הלכה והליך: ניתוח מוסדי של פסיקות בית המשפט העליון ביחס לציבור החרדי

תקציר

תקציר בעברית:פסק הדין בענין בית הספר החרדי לבנות בעמנואל הינו רק אחד משורה של פסקי דין של בית המשפט העליון העוסקים בעניינים הקרובים לליבו של הציבור החרדי: מימון בתי ספר חרדים, גיוס בחורי ישיבות, סגירת כבישים, מצעד הגאוה, האוטובוסים הנפרדים ועוד. בחלק ניכר מהפסיקות הללו דחה בית המשפט העליון את העמדה שהוצגה על ידי נציגי הציבור החרדי. האם ניתן לראות קו כללי בפסיקות בית המשפט העליון הנוגעות לציבור החרדי? גישה אחת במחקר (הזוכה כמדומה לתמיכה פופולארית) היא כי פסיקות בית המשפט העליון מבטאות את עמדת הציבור הליברלי במדינת ישראל. תפיסות ליברליות אלו עומדות בניגוד קוטבי לעיקרי האמונה של הציבור החרדי במדינת ישראל. בשל כך - העימות בין בית המשפט העליון לציבור החרדי הינו בלתי נמנע. העמדה המוצגת במאמר זה היא כי ניתן להצדיק חלק ניכר מתוצאות הפסיקה של בית המשפט העליון גם בלי קשר לעמדות ערכיות ליבראליות, אלא בהסתמך על תפקיד צר יותר של בית המשפט העליון. תפקיד מרכזי של בית המשפט העליון הוא לשמור על תקינות ההליך הדמוקרטי במדינה. בין השאר, נובע מתפקיד זה הצורך לוודא שהמיעוט איננו מנצל את יכולת ההתארגנות העדיפה שלו על מנת לכפות את רצונו על הרוב, במיוחד בדרך של לקיחת חלק גדול יתר על המידה מהמשאבים הציבוריים, שלא באמצעות הליך דמוקרטי תקין. חלק ניכר מפסיקות בית המשפט העליון ביחס לציבור החרדי ניתנות להצדקה בדיוק על רקע זה: הצורך לוודא כי ההליך בו קיבל הציבור החרדי משאב ציבורי התנהל בצורה תקינה. במקרים אלו סביר להניח כי רשויות השלטון האחרות יוכלו, בתגובה לפסק הדין, לנהל הליך תקין ולהכשיר את חלוקת המשאבים. לעומת זאת, פסיקה של בית המשפט המתבססת על עמדה ערכית-חוקתית מונעת את אפשרות התיקון על ידי רשויות השלטון האחרות, ולפיכך יש להשתמש בה בצמצום.