הקצאת משאבי ביטוי, פגיעה ברגשות והשפעה על תרבות בחברה שסועה העוברת שינוי: תיאטרון עירוני בעיר מתחרדת

תקציר

תקציר בעברית:המאמר בוחר במקרה שהתרחש לאחרונה כנקודת מוצא לדיון בשאלות מורכבות של חופש ביטוי ושל הקצאה שלטונית לתרבות. מדובר בהתרחשות שעניינה התיאטרון העירוני של צפת — עיר שעוברת תהליך התחרדות. ועדת הרפרטואר של התיאטרון לא קיבלה על עצמה אמת–מידה שהנהלת התיאטרון חפצה בה לדחייה–על–הסף של הצגות, והיא פסילת כל הצגה שמכילה מרכיב של עירום חלקי. בתגובה החליטה הנהלת התיאטרון לאכוף את תפיסתה באמצעות שינוי הייצוג בוועדה המקצה. היא הדיחה את ועדת הרפרטואר הקיימת, ומינתה תחתיה ועדה חדשה שהרכבה דתי ודתי–חרדי ברובו. הבחירה בניתוח מפורט של מקרה זה נובעת מהיותו תבנית לסכסוכים שילוו את החברה הישראלית יותר ויותר. מדובר בשינויים דמוגרפיים סביב שסע ה"דתיוּת" וסביב השסע הלאומי–התרבותי–הלשוני, תוך שינוי לעיתים ביחסי העוצמה הפוליטיים בערים מעורבות. כיצד מוסד תרבות עירוני צריך להתנהג אל מול שינויים כאלה? הניתוח במאמר נפרס לשאלות–משנה רבות, שהמאמר מנסה לתת להן תשובה ערכית מנקודת–ראותו של הליברליזם הרב–תרבותי ותשובה משפטית לאור ערכיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. ואלה השאלות: מהו ההבדל בין "הגבלת ביטוי" לבין "אי–הקצאה של גישה לפעולת ביטוי"? כיצד הבדל זה משפיע על "פגיעה ברגשות"? מתי אי–הקצאת גישה לביטוי תהא שקולה להגבלת ביטוי, ומכל מקום, מתי היא תהא פגומה מבחינה מוסרית ומבחינה משפטית דוקטרינת "הפורום הציבורי"? המאמר מנסה להתקדם בעיקר בשאלה: כיצד יש להסדיר זירות ביטוי ותרבות חשובות כאשר מתחדד סביבן מפגש עימותי בין קהילה חילונית לבין קהילות דתיות לא–ליברליות, במיוחד כאשר אלה האחרונות נהפכות לרוב מקומי או זוכות בהגמוניה מוניציפלית. לבסוף, המאמר מנסה להפליג אל מעבר למקרה הנבחן, ולהשמיע הערות ראשוניות ביחס לשאלות של הקצאה לתרבות בהקשרה של החברה הישראלית בכללותה.