אגדה ומקומה בתולדות תורה שבעל-פה

תקציר

ידועה מימרתו של רבי זעירא בשם שמואל: "אין מורין לא מן ההלכות, ולא מן ההגדות, ולא מן התוספות, אלא מן התלמוד". והגאונים הביאו בשם "רבנן", שאין סומכין על דברי הגדה, ואין מקשין בהגדה. האם זהים כללים אלה? והאם הראשון הוא מקורו של השני? מהו תוקפו של הכלל, כלומר: האם יש עליו חולק? ומה היקפו, כלומר: האם כל האגדות כלולות בו, או רק אלו המצויות במדרשים, למעט אלו המצויות בתלמודים? ומה טעמן של הסתירות שיש בינו לבין כללים אחרים, ובין הדברים השונים שנאמרו על כלל זה על-ידי הפוסקים? נושא זה ריתק מאוד את חכמי ישראל ולכן עסקו בו רבים. אכן, כדי שאפשר יהיה לדון בתוקפו ובהיקפו של הכלל הנזכר, צריך, ראשית לכל, לבחון את המונחים "אגדה" ו"הגדה" עצמם ואת מה שהם מגדירים. נראה שההגדרות המוסכמות והמקובלות למונחים הללו אינן מספקות, ולכן מן הראוי לשוב ולעיין בהן מחדש. מן העיון הזה יתברר לא רק עניינה של האגדה לגופה אלא גם כלל רחב ממנה, וכפי שיתבהר להלן.