יושבים בתוך עמם: החלת המשפט הישראלי בבתי המשפט הצבאיים בשטחים The Application of Israeli Law in Military Courts in the Occupied Territories

תקציר

תקציר בעברית:מדינת ישראל מנהלת שתי מערכות שונות של משפט פלילי, בתחום השיפוט הריבוני של המדינה, ובשטחים הכבושים. מערכת המשפט הצבאית בשטחים אחראית לשפיטתם של פלסטינים תושבי הגדה המערבית, ונתפסת כמערכת נפרדת ממערכת המשפט הישראלי. עם זאת, מזה למעלה משני עשורים מאמצים שופטים בבתי המשפט הצבאיים יותר ויותר חלקים מן המשפט הפלילי הישראלי אל תוך המשפט הצבאי ומקדמים תהליך של מיזוג, המבטא מאמץ להידמות למשפט הישראלי, ולהביא להאחדה של שתי מערכות המשפט. השופטים הצבאיים מציגים את אימוץ החוק הישראלי כאמצעי להגנה על זכויות הנאשמים הפלסטינים. אך בשל פערים של שפה, ידע וחינוך משפטי, החוק הישראלי אינו נגיש לנאשמים ולעורכי דינם הפלסטינים ולכן החלתו אינה מאפשרת להם לתבוע זכויות על פיו ולנהל הגנה משפטית אפקטיבית, אלא מעצימה את הדרתם מתוך השיח המשפטי הצבאי. תהליך המיזוג אינו ממלא אם כן את ההבטחה ביחס לזכויות הפלסטינים, אך מנגד מאפשר לשופטים הצבאיים להציג את פועלם כחלק אינטגרלי של שיטת המשפט הישראלית, וכך לחתור ללגיטימציה בקרב הקהילה המשפטית הישראלית. תהליך המיזוג מנוגד למדיניות הרשמית של אי-סיפוח השטחים ושמירה על הפרדה בין המשטר הצבאי בשטחים למשטר הדמוקרטי בישראל פנימה. הוא מבטא הבנה שהתגבשה לאחר האינתיפאדה השניה כי הכיבוש אינו עומד בפני סיום. בעקבותיה החלה המערכת המשפטית הצבאית לפעול פחות ופחות כמערכת של כיבוש צבאי, האמור להיות זמני ולא לשנות את הנוף המשפטי המקומי, ולהידמות יותר ויותר למערכת משפטית קולוניאלית היברידית המשלבת את משפט מדינת האם והמשפט המקומי של הקולוניה. הפער העצום בין האופן שבו משתקפים בתי המשפט הצבאיים בכתיבתם של השופטים כמרחב חוקי המבטא שאיפה לצדק, לבין החוויה של חוסר חוק והעדר צדק מוחלט המשתקפת מדבריהם של עורכי דין פלסטינים, ניתן להסבר על ידי היחס בין הכלל לחריג. עבור הישראלים מהווה המשפט הצבאי חריג של שלטון החוק המוכר להם מהמשטר הפנימי של מדינתם. במונחים אלו, המיזוג עם המשפט הישראלי נראה כמהלך חיובי כיוון שהוא מכוון לצמצם את החריג לטובת הרחבת הכלל. אך עבור הפלסטינים שאינם חלק מאותו כלל, המסגרת של המשפט הישראלי אינה מספקת כל הסבר או הצדקה, ואינה מצמצמת עבורם את החריג שבתוכו הם חיים. ההתבוננות על מערכת המשפט הישראלית והצבאית כמכלול אחד מראה עד כמה היחסים בין שתי מערכות אלו מורכבים ומתעתעים. החוק הישראלי אינו מוחל בשטחים כעניין פורמלי, אלא באופן חלקי ובלתי פורמלי בלבד. הוא נותר לכן באזור הסף שבו הוא מוחל ולא מוחל בעת ובעונה אחת. ההפרדה המוכלת של מערכת המשפט הצבאית מאפשרת בה בעת לשמור על הכיבוש כחיצוני ואחר מהמשפט הפנימי, אך גם להכיל אותו תוך יצירת מראית עין של שלטון חוק.