הגנת הצרכן

תקציר

הגישה המסורתית של דיני הגנת הצרכן מניחה כי הצרכן מצוי בנחיתות מתמדת במערכת היחסים עוסק–צרכן. על פי גישה זו, לעוסקים יש ניסיון, משאבים, ייעוץ מקצועי, יכולת להשפיע על מעצבי המדיניות, אינטרס כלכלי להתארגן וכוח כלכלי רב. צרכנים אינם נהנים מכל אלו. הם חשופים למניפולציות מצד תאגידים שכל מטרתם הוא מקסום שורת הרווח במאזניהם. לפיכך דיני הגנת הצרכן מושתתים על ההבנה כי פערי הכוחות הטיפוסיים שבין הצרכן לבין העוסק מחייבים התערבות משפטית רגולטורית שתגן על הצרכן מפני כוחו העודף של העוסק. לניתוח הכלכלי של המשפט נקודת מוצא שונה בתכלית. הניתוח הכלכלי מראה שכוחות השוק יכולים להגן על הצרכנים אף בהיעדר התערבות משפטית. לפיכך הניתוח הכלכלי של המשפט דוחה את ההנחה המסורתית של דיני הגנת הצרכן שלפיה על המשפט להיחלץ, באופן כמעט אוטומטי, להגנתם של הצרכנים. ואולם, הניתוח הכלכלי אינו שולל את הצורך בהתערבות משפטית. ההתערבות המשפטית יכולה להיות מוצדקת, על פי הניתוח הכלכלי, כאשר קיים כשל שוק. כלומר, כאשר כוחות השוק אינם פועלים כנדרש כדי למקסם את העדפות הצרכנים. פרק זה מתמקד בשני כשלי שוק החשובים במיוחד לניתוח הכלכלי של שווקים צרכניים: "מידע חסר" ו"רציונליות חסומה". באופן קונקרטי, בחרנו ליישם את כשלי השוק האמורים על חוזים צרכניים, המהווים צוהר אל דיני הצרכנות. באמצעות דיון זה נמחיש שתכופות אין די בכוחות השוק כדי להביא לשיווי משקל שבו ספקים מציעים חוזים יעילים הממקסמים את רווחת הצרכנים. כן נדגים כיצד הדיון בחוזים אחידים והתובנות הנגזרות מדיון זה רלוונטיים לדיני הצרכנות באופן כללי יותר. במסגרת זו נבחן את התגובות המשפטיות האפשריות העומדות בפני המחוקק, תוך דיון ביתרונות ובחסרונות המרכזיים הטמונים בדרכי תגובה אלו.