טיפול פלילי – איסור חולה: מבט ביקורתי בהפללה של הפצת מחלות פוטנציאלית

תקציר

תקציר בעברית:סעיף 218 לחוק העונשין, "מעשה העלול להפיץ מחלה" (להלן: סעיף 218), קובע: "העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו - מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו - מאסר שבע שנים". הסעיף, שלא תוקן למן לידת חוק העונשין, נראה רלוונטי מאוד לתקופת הקורונה ובוודאי יהיה רלוונטי גם הרבה לאחר שהאנושות תתגבר על הקורונה. מגיפות הן חלק מהקיום האנושי, בוודאי בריבוי האוכלוסין שהעידן המודרני מצטיין בו. האיסור זכה לדיון אקדמי מועט בישראל, כמעט רק בקשר למחלת האיידס, כמפורט בהמשך, אך מעולם לא נחקר בידי אנשי המשפט הפלילי. האם הוא משקף הפללה (criminalization) ראויה ומידתית? המאמר יכלול ארבעה פרקים, שיציגו ניתוח נורמטיבי שיטתי קצר להפללה של התנהגות המסכנת בהפצת מחלות מסוכנות (להלן: הפצת מחלות פוטנציאלית), תוך כדי התייחסות ביקורתית לסעיף 218. פרק א יבחן באופן ביקורתי את הפגיעה בערך המוגן העולה מהפצת מחלות פוטנציאלית. פרק ב יבחן באופן ביקורתי אם המשפט הפלילי מסוגל להתמודד היטב עם הפגיעה הערכית, למנעה ולצמצמה. פרק ג יבחן חלופות למשפט הפלילי להתמודדות כזו. פרק ד יבחן את ההשלכות השליליות שעולות מהפתרונות בפרקים ב–ג, לקראת בחירה הסדרתית מיטבית. בסיכום המאמר אקרא לשקול לבטל את העבירה, תוך שילוב חלק צר ממופעיה בעבירות אחרות.