שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו

תקציר

תקציר בעברית:הטענה שאבקש לבסס במאמר זה היא שהשוני בעמדות השופטים אלון ואנגלרד (בשני פסקי דין העוסקים במחלוקת בין אנשי החברה קדישא לבין קרוביו של נפטר בשאלת הלגיטימיות של הוספת כיתוב ותיארוך לועזי על מצבת יקירם) אינו מקרי, אלא נובע ממחלוקת יסודית הקיימת בין שני שופטים חשובים אלה בשלוש שאלות בעלות משמעות וחשיבות הרבה מעבר לתחומי הסכסוכים שנידונו בפסקי־הדין: שאלת אופן מחקרו של המשפט העברי; שאלת מקומו של המשפט העברי במערכת המשפט הישראלית; ושאלת היחס הראוי בין הדת והמדינה. עוד אבקש לטעון שלפחות לגבי השופט אנגלרד, עמדתו בפסק־הדין מתקשרת להשקפתו הכללית בתחום תורת המשפט. בפרק השני אסקור בקצרה את עובדות המקרים ואת פסקי־הדין תוךהתמקדות מובנת בעמדות של שופטי המיעוט. בפרק השלישי ארחיב את יריעת המחלוקת ההלכתית בין השניים, ואסקור בקצרה את עמדות הפוסקים בשאלה שעל הפרק; לא על־מנת להכריע במחלוקת ההלכתית לגופה, אלא כהקדמה הכרחית לטענה שאבקש לבסס בהמשך המאמר. בפרק הרביעי אסקור את עמדת כל אחד מן השופטים בשלוש השאלות שהזכרתי לעיל: מחקר המשפט העברי, מקומו במערכת המשפט הישראלית ויחסי דת ומדינה בכלל. בפרק זה אציג גם את תורת המשפט של השופט אנגלרד, בהיותה קשורה אף היא קשר הדוק הן למסקנה שאליה הגיע בפסק־דינו והן לעמדתו בשלוש השאלות דלעיל. לבסוף, בפרק החמישי, אסביר כיצד עמדותיהם העקרוניות של השופטים, שהוצגו בפרק הרביעי, מתקשרות למחלוקת הקונקרטית שהוצגה בפרק השני.