דעת רוב, דעת מיעוט – מושא ודרכי גיבוש

תקציר

בסעיף 80 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, חל שיבוש. כך סופר בדברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 4), תשמ"ח-1988, שהוגשה לכנסת על-ידי הממשלה. השיבוש מתבטא בכך, שבשנת תשמ"ו-1986, אגב התיקון מס' 3 לחוק בתי המשפט, כאשר הוסף פתרון למקרה שבו נחלקו דעות השופטים לעניין סוג העונש או מידתו, "בטעות נמחקה" ההוראה שדנה במקרה שבו נחלקו דעות השופטים בעניין פלילי לגבי נושא הטעון הכרעת הדין. הוראה זו הייתה, שבהעדר רוב לדעה אחת, תכריע הדעה, שלדעת אב-בית-הדין מקילה עם הנאשם. כך חיינו כשלוש שנים מבלי שהרשויות הדואגות לשלמות חוקי ישראל ותקינותם ירגישו בחסר וינקטו אמצעים להחזרת ההוראה האבודה, למרות, שבלעדיה, מוסמך אב-בית-הדין להכריע את הדין לפי דעתו בלבד, אף כשהיא החמורה יותר, ולא לפי הדעה שבעיניו מקילה יותר עם הנאשם, חרף דעתו השונה.