הודאה בנפשות ובממונות

תקציר

ספרו הגדול של פרופ' אהרן קירשנבאום, הרשעה עצמית במשפט העברי (להלן: 'הרשעה עצמית'), הוא חיבור חשוב מאוד מפני שהוא דן במפולש בפרט אחד של הדין הפלילי של המשפט העברי: "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין ט ע"ב), ועוסק בכל מה שנאמר בו מכמה פנים: תורתם של חז"ל לתקופותיהם, תורתם של ראשונים ואחרונים, השוואה, פסיכולוגיה וערכים, תוך ניסיון לתת פשר לעמדתו הייחודית של המשפט העברי בסוגיה זו. אך לדעת המחבר זהו פרט המלמד גם על עניין רחב יותר, והוא היחס המיוחד שיש במשפט העברי בין 'ההלכה הנורמטיבית', היא ה'משפט הקלאסי',לבין 'ההלכה המעשית', השונה בכלליה מן 'ההלכה הנורמטיבית'. הדיון בספר נעשה בדרך דוגמאטית, השוואתית על פי תקופות, ומתוך תחושה דתית ומוסרית עמוקה, המאפיינת את המחבר. ואל יהי הדבר קל בעינינו; לרוב יעדיפו המחברים להישאר מאחורי הדיון המדעי. לא כך בחיבור שלפנינו, ולשבח הדברים נדרשים. החיבור נקרא ברהיטות והוא מזמין את הקורא ללמוד בו וממנו. הבה ונעשה כן.