גישה חדשה לניכוי הפחת

תקציר

תקציר בעברית:במאמר זה מוצגת גישה חדשה לניכוי הפחת השונה באופן מהותי מהגישה הרווחת ‏במשטרי מיסוי ההכנסה השונים. ניכוי הפחת הקלסי הוא ניכוי רב־שלבי שנועד להחזיר ‏את עלות הנכס‎ ‎‏(‏‎(Recovery Cost Capital‏ לאורך תקופת הנכס. הגישה המוצעת גורסת כי ‏יש להמיר את זרם ניכויי הפחת הרב־שנתי בניכוי פחת חד־שנתי על בסיס הערך הנוכחי. ‏ערכו הכלכלי של הניכוי המוצע זהה לערכו הכלכלי של ניכוי הפחת הרב־שנתי. חד ‏שנתיותו של הניכוי המוצע אין בה, כשלעצמה, כדי להופכו להוצאת מס. סיווגו של ניכוי ‏הפחת החד־שנתי על בסיס הערך הנוכחי, כהוצאת מס או כחלק ממבנה המס הנורמטיבי, ‏הולך אחר סיווגו של ניכוי הפחת הרב־שנתי שהוון לניכוי הפחת החד־שנתי.‏ לגישה המוצעת יתרונות רבים, הן במשטר מיסוי נומינלי והן במשטר מיסוי מותאם ‏לאינפלציה, ובמרכזם: חסכון בעלויות הציות והאכיפה של ניכוי הפחת בהיותו חד־שנתי ‏ולא רב־שנתי; לאחר ניכוי הפחת המוצע עלות הנכס בספרי הנישום היא אפס‎;‎‏ אין כל צורך ‏בחישוב רווח ההון משום שכל התמורה היא רווח הון‎;‎‏ הניכוי המוצע אף כולל באופן ‏אינהרנטי מערכת התאמה לאינפלציה בשני מובנים: ראשית ניתן לוותר על המנגנונים ‏השונים שנועדו לשערך את הפחת. שנית, כל רווח ההון הוא ריאלי ואין כל צורך בהפרדה ‏בין רווח ההון הריאלי לבין רווח ההון האינפלציוני. לגישה המוצעת עשויים להיות קשיים ‏עקב חוסר גמישותה להגיב באופן יעיל לשינויים בשיעורי ההיוון ובשיעורי הפחת, וכן ‏כאשר הנישום לא משתמש בנכס‎ ‎בחלק מתקופת ההחזקה בנכס. המאמר בוחן את השאלה ‏האם יש להגדיל גמישות זו ומהם האמצעים הנדרשים לכך ומגיע למסקנה כי על אף קיומם ‏של קשיים אלה מן הראוי לאמץ את ניכוי הפחת החד-שנתי על בסיס הערך הנוכחי‎.