?באיזו מידה צריך לפסוק לפי החוק האזרחי

תקציר

תקציר בעברית:המאמר דן בשאלה באיזו מידה צריכים בתי דין לממונות לפסוק לפי חוקים אזרחיים, כגון חוקים בתחומי חוזים, קניין, מכר ועבודה. הרשב"א בתשובותיו מעניק תוקף למנהגי גויים ולחוקיהם, בנימוק שבני אדם מתקשרים על דעת המנהג. בניגוד לכך, בתשובה אחת (שו"ת הרשב"א, חלק ו, סימן רנד), שצוטטה על ידי פוסקים רבים, סירב הרשב"א בתוקף לפסוק לפי חוק המלך – שקבע, בניגוד לדין תורה, שאב יירש את הנדוניה שנתן לבתו ולא בעלה – למרות שנהגו על פיו. המאמר מציג ארבע פרשנויות לתשובה זו ולאבחנה שבינה ליתר תשובות הרשב"א, ובוחן כיצד פסקו דיינים בעקבותיה.לפי הפרשנות המקובלת אצל דייני זמננו, אין תוקף למנהג ללכת בכל נושא לפי החוק, אלא רק לחוק בעניין מסוים. הקושי בפרשנות זו: אימוץ נקודתי של חוקים הופך עם הזמן לאימוץ כללי שלהם. לדעת הרב יונה רייס, מותר לאמץ חוק מסיבה עניינית, אולם לא בגלל שכך קובע החוק או בגלל שסומכים עליו יותר מאשר על דין תורה. לא ברור כיצד יקבע הדיין, מה הייתה מגמת אימוץ החוק הזר, ובמאמר הוצעה תשובה אפשרית לשאלה זו. לדעת הרב אשר וייס, אפשר לאמץ חוק רק אם הוא עוסק במציאות חדשה (כגון בתים משותפים, דיני עובד ומעביד ותחומי מסחר) ואינו נוגד "מוסר וצדק תורניים" (כגון דיני ירושה). הקביעה בנוגע לעניין האחרון כפופה לשיקול דעת הדיין בכל עניין לגופו. הגרי"א הנקין פסק כי בימינו, כשאין התקנת תקנות ואין בתי דין בעלי יכולת אכיפה, יש לפסוק לפי החוק מכוח דינא דמלכותא ומנהג. בדומה לכך פסקו עוד כמה מחכמי ארה"ב. הדיינים בישראל חולקים על דעה זו, והם מפעילים מגוון "מנגנוני סינון" כדי לקבוע האם לאמץ חוק מסוים: האם חכמי הלכה היו מחוקקים אותו; האם הוא מנוגד למוסר ולצדק תורניים; האם הוא בגדר "מנהג גרוע"; האם נחקק ל"תקנת בני המדינה"; האם עוסק בנושא שאינו ניתן להתניה; האם יישומו יגרום לעוול. מנגנונים אלו תלויים בשיקול דעת הדיין לאור הנסיבות, ויוצרים חוסר ודאות בפסיקה. קושי נוסף: הפסיקה לעתים אינה תואמת את כוונת המתקשרים שפועלים, כמעט תמיד, על דעת החוק. המחבר מעריך, כי לכשיושתת החוק בישראל על אדני התורה, יאומצו הסדרים רבים מהחוק האזרחי, וגם מציע לקבוע שיטת "תקדים מחייב". המאמר קורא לבתי הדין להגביר ככל יכולתם את הוודאות והאחידות בנוגע לשאלת אימוץ החוק האזרחי.