הסודיות הרפואית במשפחה הגרעינית: על שיתוף קרוב משפחה במידע גנטי - בין משפט (ישראלי) למשפט (עברי) Medical Confidentiality in the Nuclear Family: Sharing Genetic Information with a Relative - between Israeli Law and Jewish Law

תקציר

תקציר בעברית:למידע הגנטי המתקבל מהבדיקה הגנטית יש לעיתים השלכות החורגות מהאינטרס הצר של הנבדק ומשפיעות גם על קרוב־משפחתו. בשל היות המידע הגנטי כלי ניבויי הסתברותי, שאינו מנבא את העתיד בוודאות אלא רק את הסיכוי לחלות, ובשל אי־הוודאות בנוגע לרצונו של קרוב־המשפחה של הנבדק להיחשף למידע על־אודותיו, הרופא ניצב בפני הכרעה קשה: האם לשתף את קרוב־המשפחה בממצאי הבדיקה כדי שיפעל להגן על חייו? ההתלבטות מועצמת כאשר הנבדק מתנגד לכך. ההסדר הקבוע בחוק מאפשר במקרה כזה ליידע את הקרוב, באמצעות הרופא המטפל בו ובאישורה של ועדת האתיקה. אולם חסר הסדר למקרה שבו הרופא מבקש ליידע את הקרוב ישירות, ללא תיווכו של הרופא המטפל בו. אומנם, ההסדר המחייב את שיתוף הקרוב באמצעות הרופא המטפל בו נועד להגן על האינטרס של הקרוב, שכן הרופא המטפל בקרוב אמור להכיר את מטופלו טוב מהרופא המטפל בנבדק – הוא אמור להכיר את מצבו הנפשי, ואפשר שגם את יכולתו לקלוט את המידע והאם יעשה בו שימוש. אולם לא תמיד ניתן לאתר את הרופא, ולא כל רופא מכיר את המטופלים שלו ואת ההיסטוריה הרפואית שלהם לעומק. יש מטופלים שרופא המשפחה אינו פוגש אותם שנים. לכן מוצע לשקול לאמץ את ההסדר הנוהג בדין העברי, שלפיו הרופא – מכוח השכלתו, מיומנותו ויושרתו – מוסמך, ולעיתים אף מחויב, לטפל בחולים, וכפועל יוצא מכך להחליט אם להפר את הסודיות הרפואית וליידע את קרובו של הנבדק, והכל בכפוף למגבלות של דיני לשון הרע. אימוץ ההסדר הנוהג במשפט העברי משתלב בהסדרים הלכתיים נוספים שתרמו לעיצוב האתיקה הרפואית במדינת־ישראל. אולם לא ברור מלשון החוק כיצד על הרופא לנהוג כאשר הנבדק מסרב להיחשף למידע על־אודותיו. האם סירובו מלמד על הסכמתו (הקונסטרוקטיבית) ליידע את קרובו – באמצעות הרופא המטפל או אפילו ישירות – או שמא הוא מלמד על התנגדות המחייבת לקבל את אישורה של ועדת האתיקה (ליידועו של הרופא המטפל)? ההסדר הנוהג בדין העברי נותן מענה לשאלות אלה.