חוקה שמרנית בישראל

תקציר

תקציר בעברית:כבר שנים רבות שוררת בזירה המשפטית הישראלית מחלוקת בשאלת מעמדם של חוקי היסוד, ובתוך כך שאלת קיומה של חוקה רשמית. באופן גס ניתן לומר כי הפרוגרסיביים הגדירו את חוקי היסוד כבעלי מעמד חוקתי והכירו בהם בתור חוקה רשמית, והשמרנים זעקו על מחטף וטענו כי תוצאות “המהפכה החוקתית” אינן משקפות את המצב החוקתי הראוי, ולכן אין חוקה בישראל. בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מעניינת, לפיה גם הראשונים מתחילים לערער אחר מעמד חוקי היסוד, ותרים אחר מקור חוקתי עליון יותר שישרת את פעלתנות היתר של בית המשפט בקידום הערכים. בחלק הראשון של המאמר אבקש להציג כיצד אופן הליך יצירת החוקה הישראלית ואופן יישומה השתלבו בתפיסת עולמם של הפרוגרסיביים – ומכאן תמיכה של אלו והתנגדות של אלו במחלוקת על קיומה של חוקה רשמית. בחלק השני אציג תזה לפיה רוב הליך כינון החוקה הישראלית, למעט “המהפכה החוקתית”, נעשה באופן שמרני. בחלק האחרון אציע כי הדרך לתיקונים חוקתיים, הנדרשים להיעשות בעקבות “המהפכה החוקתית”, היא באמצעות רפורמות זהירות, ולא בכלים מהפכניים, כמתבקש באתוס השמרני.