רחוק מהעין, רחוק מהמצפון: מימון ישראלי לאכזריות זרה לבעלי חיים

תקציר

תקציר בעברית:חברות רבות מתנערות ממחויבויתיהן לזכויות אדם באמצעות מיקור חוץ והעברת הבעיות למשטרים שלא בהכרח רואים בהן בעיות, אלא הזדמנויות. למשל, ייבוא מוצרים זולים ממדינות בלתי-מפותחות הוא תופעה עולמית רחבה. אף שניתן לטעון ערכית נגדה, יש בה היגיון כלכלי ופוליטי. שונים הדברים באשר למיקור חוץ שפותר בעיה של מחויבות לא לזכויות אדם, אלא לזכויות בעלי חיים, ובאופן קונקרטי – לזכותם שהאדם לא יתעלל בהם. האם החברה יכולה להתנער ממחויבות להגן על בעלי חיים מאכזריות אנושית באמצעות העברת הפרקטיקות האכזריות לחו"ל? המאמר גורס שמבחינה דוקטרינרית, ייבוא תוצרי התאכזרות בחו"ל עשוי להיחשב כצורה נגזרת של עברה; ואילו מבחינה נורמטיבית, אין היגיון ואין ערך בדיכוטומיה האמורה. מה שאסור לעשות לבעלי חיים בגבולות ישראל, אין לעודד בשיטתיות את מיקור החוץ שלו. אכזריות היא רעה כשנעשית במישרין באופן מקומי; מימון האכזריות בחו"ל וצריכת מוצרי אכזריות רעים באותה מידה, מוסרית ומשפטית. המאמר קורא להפסקה מוחלטת של הייבוא האמור, במגמה לעודד אפקט של מרוץ לפסגה ולתת למדינות אחרות תמריץ לשיפור חוקיהן ולגילוי חמלה לבעלי החיים שבשטחן.