פרטיות מותאמת אישית: תגובה על מאמרם של ליאור סטרכילביץ ואריאל פורת Personalized Privacy: Response to Lior Jacob Strahilevitz & Ariel Porat’s Theory of Personalizing Default Rules

תקציר

תקציר בעברית:לעיבודו של מידע אישי בהיקפים נרחבים ובשיטות ניתוח של נתוני-עתק יש יתרונות רבים. מאמר תגובה זה מבקש לטעון כי ההסתמכות על נתוני-עתק חייבת להיעשות תוך מודעות והתייחסות מעמיקה לסוגיית הפרטיות. המאמר בוחן את הצעתם של סטרכילביץ' ופורת לשימוש במידע אישי לשם עיצובם של כללי בררת מחדל במשפט, ומצביע על קוצר היד שלה בהיבטי הפרטיות. הצעתם בהכרח נסמכת על עיבוד מידע בהיקף נרחב, יצירת פרופילים של אזרחים, ושימוש בהם הן באופן כללי לשם עיצוב הכלל המשפטי, והן ביישומו של הכלל. למרות יתרונות ההצעה במישור היעילות, יש בה הנחה לא משכנעת כי הפרטיות בהכרח נמצאת בהתנגשות עם אינטרסים של יעילות וחדשנות וכי ידה על התחתונה; יש בה המעטה לא מוצדקת של הזכות לפרטיות; יש בה התמקדות רק בשלב איסוף המידע תוך הזנחת שלב עיבוד המידע והשימוש בו; יש בה ערבוב מסוים של הקשרים ציבוריים וצרכניים, וכן יש קשיים בהיבט הפרטיות בפרטי הצעתם עצמה. חלף תפיסה רזה זו של הפרטיות במידע, המאמר טוען כי אין בהכרח התנגשות בין פרטיות לבין אינטרסים של יעילות וחדשנות וכי ניתן לשלב ביניהם; אצביע על תפיסת הפרטיות כשליטה, שמשמעה הוא הכוח והזכות המשפטיים של אדם לקבוע מה יעלה בגורל המידע האישי על־אודותיו. עם זאת, המאמר מצביע על הקשרים מסוימים שבהם יש יתרון לגישתם של סטרחילביץ' ופורת, למשל בקשר לקביעת גורלם של זכרונות דיגיטליים – מידע דיגיטלי שנשאר אחרי מותו של אדם. שם, כפי שהמאמר מסביר, יש להצעתם לקביעת כללי בררת מחדל מותאמים אישית יתרון לעומת הגישות הקיימות, שמבקשות לקבוע בררת מחדל מסוימת, כללית.