התעללות ראויה" ? בין צער בעלי חיים לעונג האדם"

תקציר

תקציר בעברית:תקציר בעברית: החוק הישראלי אוסר התעללות אנושית בבעלי חיים. האם האיסור עיוני או מעשי? מה התכלית מאחוריו והאם מוגשמת בחיי המציאות? האם מערכת המשפט מספקת הגנה אמיתית לחיות או שמא בעיקר עוזבת את כוחות השוק לנפשם? המאמר דן בכך ומצביע על פער גדול בין משפט ומציאות: ההגנה המשפטית לבעלי החיים מתקיימת כמעט תמיד רק במישור החזות והרטוריקה, להבדיל ממישור המהות והפרקטיקה. החוק נוקט לשון הגנה רחבה והפסיקה המנחה מציבה תכליות ראויות, אך במציאות הפגיעה שיטתית, קשה ועצומה. המשפט נהנה ממצג שווא של הגנה לחיות. בחיי המעשה ההגנה אקראית, נדירה וסמלית. אף שניתן להציע לפער הסברים ריאליסטיים, אין לו צידוקים ערכיים ותשובות דוקטרינריות עקיבות. בבחינת הפער שלעיל מאתר המאמר פער קריטי נוסף, בין הפרשנות המנחה של יסודות האיסור לבין תכליות האיסור כפי שנפסקו: הראשונים אינם מסוגלים להגשים בעקיבות אף אחת מהאחרונות ואף תכלית חלופית. הפרשנות המקובלת מייפה את המציאות ומציגה את הניצול האנושי של חיות כמיועד להגשים מטרות נעלות כקיום האנושי; אך בפרשנות קפדנית וכנה, הסבת הסבל לחיות באה כמעט תמיד למטרה יחידה, שלא ניתן להתהדר בה: הפקת עונג אנושי. לאחר ביסוס הבעיה מציע המאמר שלושה כיוונים ראשוניים משלימים לפתרון: שינוי פרשני של יסודות העבירה שמגמתו לשקף קונצנזוס ציבורי לגבי פרקטיקות פוגעניות מסוימות בחיות; חינוך פורמלי שמכיר בניצול האנושי את החיות ובבעייתיותו, לצד חינוך לחמלה; והקמת רשות להגנת בעלי חיים במשרד המשפטים, שתפקידה להוביל מאבקים משפטיים מטעם אלו שאינם מסוגלים להתלונן ולעתור. כל אלו יחדיו לא יעלימו את הכאב והסבל שרוות החיות מזרוע האדם, אך עשויים לספק להן הגנה משפטית ומציאות מעט פחות פוגענית.