חריגה ממתחם העונש ההולם

תקציר

תקציר בעברית:תיקון 113 לחוק העונשין קבע לראשונה בחקיקה הנחיות לבית המשפט בגזירת הדין. על פי התיקון, על בית המשפט לקבוע בשלב הראשון את מתחם העונש ההולם לעבירה על פי שיקול ההלימה. ככלל, על העונש המוטל להיקבע במסגרת אותו מתחם. אולם החוק מציין מפורשות שני שיקולים שבהתקיימם מוסמך בית המשפט לגזור עונש החורג מהמתחם. הראשון – שיקום: בתנאים מסוימים רשאי בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, גם בחריגה ממתחם העונש ההולם. השני – הגנה על הציבור. בתנאים מסויימים רשאי בית המשפט לחרוג מהמתחם חריגה שאינה ניכרת לצורך הגנה על שלום הציבור.בחלקו הראשון של המאמר נבחנים לעומק התנאים לחריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום והגנה על הציבור. בחלקו השני של המאמר מוצגת הטענה כי בית המשפט רשאי לחרוג מן המתחם גם בשני מקרים נוספים, אף שהסמכה לכך לא מצויה בחוק: הראשון, בית המשפט רשאי להטיל עונש על פי הסדר טיעון שנערך בין הצדדים גם בחריגה ממתחם העונש ההולם; השני, בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם כאשר שיקולי צדק מחייבים חריגה כזו. המאמר מפרט את הכללים החלים על חריגה מהמתחם בהסתמך על כל אחת מארבעת העילות האלו, ואופן יישומם בפועל. המאמר עודכן אחרי פסיקת בית המשפט שאימצה את ההצעה להכיר בשתי העילות הנוספות לחריגה מהמתחם מטיוטות מוקדמות יותר של המאמר, והוסף לו ניתוח של פסיקה זו.English Abstract:In 2012, the Knesset approved a new sentencing law. For the first time in Israel, Amendment No. 113 of the Penal Law introduced statutory sentencing instructions for courts. The law instructs that sentencing should be commensurate with the severity of the offenses and the degree of the offenders' culpability. As a general rule, the final punishment must fall within the commensurate sentencing range so determined. Yet, the law authorizes judges to deviate from that range for either rehabilitation purposes or for the protection of public safety.The first part of the essay is an in-depth examination of the aforementioned considerations that allow deviations from the commensurate sentencing range. In the second part of the essay, the case is made that two additional considerations allow the court to deviate from that range, even though they are not explicitly stated in the Penal Law: (1) the need to follow the parties' recommendation in a plea-bargain agreement and (2) when deviation is required in the interest of justice. The essay discusses the justifications for recognizing these two additional exceptions to the sentencing range rule and the way they are implemented de facto. These proposals were adopted by the Supreme Court following the publication of an earlier draft of this paper. The essay also analyzes the court decisions that adopted them. בחלקו הראשון של המאמר נבחנים לעומק התנאים לחריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום והגנה על הציבור. בחלקו השני של המאמר מוצגת הטענה כי בית המשפט רשאי לחרוג מן המתחם גם בשני מקרים נוספים, אף שהסמכה לכך לא מצויה בחוק: הראשון, בית המשפט רשאי להטיל עונש על פי הסדר טיעון שנערך בין הצדדים גם בחריגה ממתחם העונש ההולם; השני, בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם כאשר שיקולי צדק מחייבים חריגה כזו. המאמר מפרט את הכללים החלים על חריגה מהמתחם בהסתמך על כל אחת מארבעת העילות האלו, ואופן יישומם בפועל. המאמר עודכן אחרי פסיקת בית המשפט שאימצה את ההצעה להכיר בשתי העילות הנוספות לחריגה מהמתחם מטיוטות מוקדמות יותר של המאמר, והוסף לו ניתוח של פסיקה זו.