גישור טרנספורמטיבי - הפן העיוני והמעשי, הצעה לאימוצו של מודל חדש-מוכר אל השיח הקיים בארץ

תקציר

במארס 2008 נכנס לתוקפו תיקון לתקנות סדר הדין האזרחי, המאמץ את המלצות דו"ח ועדת רובינשטיין מיולי .2006 התקנות החדשות מחייבות בעלי דין שסכום תביעתם או שוויה עולה על 50,000 ש"ח 2 לקיים ישיבת מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום), שבה תבחן, יחד עם מגשר, מידת התאמתו של הליך הגישור לטיפול בסכסוך. זאת – בטרם יורשו הצדדים לברר את תביעתם בין כותלי בית המשפט (בהליך הדיוני הרגיל). דו"ח ועדת רובינשטיין, אשר מכוחו אומצו, כאמור, התקנות החדשות, מפרט ברמת פירוט גבוהה את הרציונלים שבבסיס הנושא, בצד התהליכים הנדרשים לקיומו, ולמעשה מהווה מעין כר לחשיבה מחודשת בדבר אופן אימוצו של הליך הגישור אל המשפט הישראלי. עם זאת ולמרבה הצער, מתייחסים הדו"ח והתקנות החדשות שבעקבותיו אך למודל אחד של גישור – הגישור ההסכמי. נעדרת מן הדו"ח (ולפיכך גם מן התקנות החדשות שאומצו) התייחסות למודל הגישור הטרנספורמטיבי, אשר פרץ לו דרך בשנים האחרונות והיה לאחד מעמודי התווך המשפיעים של שיח הגישור בארה"ב ובעולם, בפרקטיקה ובאקדמיה גם יחד. מטרות מאמר זה הן שתיים: עריכת היכרות עם מודל הגישור הטרנספורמטיבי (הפן התיאורטי והפן היישומי), בצד הצעה לאימוצו של מודל חדש-מוכר אל מטרות החקיקה הישראלית והכול במטרה לקדם את הטמעתו במשפט ובחברה הישראלית כאחד.